בלוג יהדות חברה וקהילה
החומר ההיסטורי המצוי בידינו מתקופה זו הוא עשיר ומגוון, הן מכתביהם של בני התקופה, יהודים ולא יהודים ובמיוחד בזכות פרי מחקריהם של החוקרים בני זמננו.
כבר בשלהי המאה 18 אנו מוצאים שני חכמי דת מוסלמים המתפלמסים בינם לבין עצמם על מעמדם של היהודים וזכויותיהם, זאת על רקע הפריחה הרוחנית והכלכלית שהייתה מנת חלקם של היהודים במהלך המאה ה-18. אחד מהם מוחמד עלי אלשוכאני הציע ליישם הלכה למעשה שלוש גזירות שיבלמו את תהליך ההתאוששות של הקהילה והמשך פריחתה ולמעשה ימוטטו אותה לחלוטין. להלן שלוש הגזרות:
(א)גזירת היתומים-שכל יתום ימיר דתו לאיסלם.
(ב)גזירת המקמצים-שנועדה להשפיל את היהודים ומיד אפרט.
(ג) גזירת גירושם של היהודים מתימן.
תמונה: צנעא העתיקה wikipedia
הרקע האידיאולוגי לכל הגזירות המוצעות, נטוע עמוק באחד מעיקרי הדת המוסלמית עוד מימי הח'ליף עומר, באמרה המיוחסת לו שבכל מרחבי ערב לא תהיה שום דת למעט האיסלם. ואומנם הוראה זו בוצעה הלכה למעשה בכל מרחבי ערב, החל מראשית ימי האסלם, למעט בארץ תימן שבה חיו היהודים מקדמת דנא.
למרבה המזל לא הצליח החכם הנ"ל במזימתו לגבי גזירת הגרוש וגזירת היתומים אם מפאת כתב ההגנה שכתב החכם השני עבדאללה בן עיסה אלכוכבאני ואם בגלל הזיכרון הצרוב בתודעתם של המוסלמים המקומיים מכישלונם בגלות מווזע. אך יחד עם זאת גזירת המקמצים (אלמג'חיפין) כן נתקיימה במסגרתה דרשו השלטונות מן הקהילה היהודית בצנעא להקצות לרשותם ארבעים וארבעה איש לשם ביצוע מלאכה בזויה זו שכללה ניקוי וטיהור בורות השופכין, איסוף הצואה לשם הסקת תנורי בתי המרחץ והמקוואות הציבוריים, ניקוי הרחובות מנבלות כלבים, חתולים ושאר בעלי חיים. עד אז נהגו המוסלמים לעשות זאת בעצמם אולם מעתה הם החליטו שזה לא מכבודם ולכן הטילו זאת על היהודים. הקהילה הייתה צריכה לשכור יהודים למשרה זו ולשלם את שכרם מקופת הקהל (קופה ציבורית) שעיקרי הכנסתה היו ממכירת העורות והחלבים של בעלי חיים שנשחטו וממיסי שחיטה נוספים. גזירה זו נותרה בתוקפה עד הדור האחרון לגולת יהודי תימן ונתפשטה מצנעא לכל מרחבי תימן שם גרו יהודים. כמובן שהשכר ששולם לבעלי מלאכה זו (אלמג'חיפין) היה גבוה מעל השכר הממוצע במשק, זאת כדי לעודד אנשים לקחת מלאכה בזויה זו על עצמם, ואכן נוצר מצב אבסורדי שמצד אחד המשפחות שקיבלו על עצמם מלאכה זו, "נלחמו" לשמור על החזקה מדור לדור, כי אומנם זוהי מלאכה בזויה אך בצידה עמד שכר נאה, ומאידך זה גזל נתח חשוב מקופת הקהל שבלאו הכי הייתה מדולדלת ובעקיפין גרם לקיצוץ בשכרם של השוחטים והנזקקים.
מכל מקום תכליתה של גזירה זו הייתה להשפיל את היהודים והיא היוותה צעד ראשון לגזירות ורדיפות שהחלו מתחילת המאה ה י"ט. המצב המדיני ברבע הראשון של המאה ה-19 הלך והתדרדר ובעקבות התערערות יציבותו של השלטון בתימן, התנפלו שבטי חאשד ובכיל על הבירה צנעא, מתוך מגמה לסחוט מהאימאם תשלומי כופר לשם הכרתו בעוצמתם ובהשפעתם, נוהג שכבר צבר וותק תקדימי עוד מימי סילוק השלטון התורכי משנת 1629, שאז שבטים אלו סייעו לשלטון המרכזי במיגורם של העות'מנים. מאחר וקופת האימאם הייתה מדולדלת הוא לא שעה לדרישתם והם הטילו מצור כבד על העיר שביחד עם שנת בצורת קשה ומגפת דבר שפשטה והפילה אינספור חללים, אוכלוסיית היהודים הלכה והתחסלה. לאחר כשנה בשנת 1809 השתפר מצבם במעט,מאחר וירדו גשמים והאימאם הזקן מת.
