הכל

בכרטסת הישובים של גויטין כתוב, כי אריאב הוא שם כולל למספר כפרים במחוז ירים. לא ידוע המיקום המדויק של האזור, גודל הקהילות היהודיות במקום ושם המשפחות.

ישוב זה ידוע ממסעותיו של המשכיל ר' חיים חבשוש, אשר הלך עם יוסף הלוי למזרח תימן לצורך העתקת כתובות עתיקות בשנת תר"ל-1870. באזור זה נרצח היהודי שוכר בן שלום משרקי, אשר אביו והוא סחרו בתבואה. חבשוש כתב בספרו, כי במאריב לא חיו יהודים בשנה זו, אך שנתיים או שלוש שנים קודם לכן, עזב את המקום יהודי מצנעא, שלום שרעבי, מפני הרעב, לאחר שפשט את הרגל.

עפ"י המסורת, היתה בכפר קהילה יהודית עד גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1680), ולאחר הגלות לא חזרו היהודים לכפר. בית הכנסת של הקהילה הפך למסגד הגדול של הכפר.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות. כאשר נפטרה אחת מבני הקהילה לא ידעו היכן בית הקברות היהודית, והשייך המקומי הראה להם חלקת אדמה, ואמר להם כי "זה בית הקברות שהיה של היהודים". כידוע, לא היה מקובל בתימן לבנות מצבות מעל הקברים אלא מספר אבנים קטנות. סמוך לעלייה לא נשאר זכר לבית הקברות.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שתי משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), רשומים שמות התורמים: יחיא יעקב ושלמה דאוד, אשר תרמו שני ריאל.