יליד רדאע 1944. עלה ארצה ב-1950. למד בישיבת פוניבז' בבני ברק ומפי אביו ר' יחיא בסיס, מבחירי חכמי רדאע. תחילה כיהן כרב שכונה בראש העין. ב-1986-1993 שימש רבה של בית דגון ומ-1993 מכהן כרב העיר ראש העין.
"אגודה להפצת מלאכת מחשבת ותעשיית בית בפלשתינה ובארצות הסמוכות". נוסדה ב-1906 על ידי בוריס ש"ץ. המוסד פרח ב-1910-1911 בשמשו מפעל ובית ספר לאומנות וכלי נוי כגון שטיחים, מעשי צורפות, רקמה ותחרה, עבודות מתכת ונגרות עדינה.
מושב בגבול הר יהודה ושפלת יהודה כשני ק"מ צפונית-מזרחית לצומת נחשון. השם מציין את הבקעת דרך בורמה אל ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. משתייך לתנועת המושבים. הוקם ב-1951 בכפר הנטוש דיר אלמוחסין.
סוגה של שירה דתית שיסודה בפיוט הקדום. קיבלה עיצוב מיוחד על ידי פייטני צפת במאה ה-16. הוכנסה לראשונה לשירת תימן על ידי ר' זכריה צ'אהרי שביקר בצפת באותו זמן. הבקשות נכתבו במבנים סטרופיים ובמשקל רופף, בעברית בלבד.
אנתרופולוג, חוקר שבטי ישראל. עלה ארצה ב-1928. פרסם לראשונה ביבליוגרפיה מקפת על יהודי תימן (קרית ספר תרפ"ח) ומחקר אנתרופולוגי מקיף ראשון על יהודי תימן (Ethnoiogie der jemenitischen Juden, היידלברג 1934).
מסורת תימן שימרה בה מנהגים קדומים: היא נוהגת בשחרית כל יום, במוסף, בנעילה ביום כיפור ובמנחה קטנה ביום התענית. אינה נוהגת בשחרית תשעה באב. במנהג תימן ראש הכהן מכוסה בטלית אך פניו וידיו גלויות, שלא כמנהג שאר המכסים פניהם וידיהם.
מושב בשפלת לוד כחמישה ק"מ צפונית-מזרחית לנמל התעופה בן-גוריון. משתייך לפועל המזרחי. נוסד ב-1952 על ידי עולים מחבאן בשם "כפר חלוצים" וכן "טירת יהודה". כיום חיים במקום יותר מ-500 נפש ב-80 משקים ובכולם בנים ממשיכים.
נולדה בישראל. מילדותה למדה את שירת הדיוואן התימני בבית אביה, שעלה ארצה ב-1949. הוא שהכניסה לעולם הסגור של שירת הגברים, ומבחינה זו אין מתחרה לה בין הזמרות התימניות. אך התפרסמה גם בשירת הנשים, שירת החול התימנית.
מגדולי חכמי תימן. נולד ברחבה שמצפון לצנעא. חי ופעל במחצית השנייה של המאה ה-16 עד המחצית הראשונה של המאה ה-17. סופר מומחה, ונותרו ממנו כתבי יד רבים: משניות, מדרשים, סידורים, חומשים, ועוד.
