בשירי, יחיא

בשירי, יחיא

מגדולי חכמי תימן. נולד ברחבה שמצפון לצנעא. חי ופעל במחצית השנייה של המאה ה-16 עד המחצית הראשונה של המאה ה-17. סופר מומחה, ונותרו ממנו כתבי יד רבים: משניות, מדרשים, סידורים, חומשים, ועוד. שימר מסורות, מנהגים ונוסחאות עתיקי יומין בתימן, חלקם קודמים לתלמוד הבבלי. בקיאותו במסורה גדולה מאוד ורבים מחכמי תימן הביאו מדבריו, בייחוד מהרי"ץ המסתמך עליו ב'חלק הדקדוק'. חיבוריו: 'פירוש לתורה' (כתב יד), 'חבצלת השרון' - ספר מסורה למקרא (כתב יד), 'אבן השרון' - פירוש לס' 'עין יעקב', סדרי מועד ונשים (כתב יד), 'פירוש לסידור', ועוד. בהקדמותיו לספרים כינה עצמו "אבנר בן נר השרוני".