האזור בני זהור ידוע לי משליחותו של פעיל העלייה יבניאלי, אשר פעל בתימן בשנת תרע"א-1911. הוא כתב בספרו, כי שהה באזור מזאחן ובני זהור באזור סדה. שם פגש את ר' והב בן חסן נשיא אזור מזאחן, בן חמישים שנה, לבוש מעיל מעל כותנתו, סימן לחשיבות מיוחדת. יבניאלי פגש אותו בשוק אל רומד, שם קיבל ממנו הלוואה בסך עשרים ריאל, ומתוך נאמנות לא דרש ממנו ערבות או אישור. הוא היה סוחר ועשיר גדול.
עפ"י גלעד צדוק, שם הישוב הוא: בני זאהר. עיין ערך הבא.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר מספר משפחות יהודיות. בתקופה מסוימת אף פעל במקום בית דין.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה חמשה יהודים: שני יתומים, שני נשואים ורווק אחד. גיל העולים: ילד אחד, שני נערים, אחד בגיל שלושים שנה ואחד מעל חמישים שנה. שלושה זכרים ושתי נקבות. שם המשפחות יעקוב וכהן.
ישוב יהודי בכפר בני זיד ידוע לי לראשונה משנת תכ"א- 1661. בשנה זו נכתב גט, ממנו ניתן ללמוד כי הבעל הוא סעיד בן מוסא אגראדי, הישוב הוא בני זיד וכי השנה היא תכ"א. בידינו נותר רק קטע מהגט, ולכן לא הצלחתי לברר את שם האשה. גט זה מצאתי בסוף כתב יד של התורה, אשר נכתב עפ"י הערכה במאה הט"ו-ט"ז. בתחילת המאה העשרים חיו בכפר למעלה משלושים משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים במספר מקומות, וחלקם מוזכרים יותר מפעם אחת.
הכפר בני זידאן נמצא לא הרחק מנפת כ'ולאן, בחלק הצפוני של נפת חדא, השייך למחוז צנעא. רוב נפת חדא נמצאת במחוז ד'מאר.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: צאלח יוסף ובנו שלום. לא מצוין סכום התרומה.
בספרו של פעיל העלייה חיים צדוק כתוב, כי שתי קבוצות של יהודים מתימן השתקעו בארץ לאחר העלייה הגדולה במגדל גד. קבוצה אחת קיבלה דירות נטושות והקבוצה השנייה קיבלה אוהלים בקצה הישוב. בא' באב תש"י-1950 שלח מכתב ראש הקבוצה, כנראה, ר' יוסף יפת מצרפי מאנשי חוביש, כי הם קבוצה של ארבעים ושתיים משפחות, ואין להם ציוד בסיסי ומזון: לחם, מים, עמודים לאוהלים, בית ספר לילדים, בית כנסת, ועוד.
