גַ'ימַאן

העיירה ג'ימאן נמצאת במרחק של ארבע שעות הליכה מצנעא.

בג'ימאן היה ישוב יהודי קדום, ובשנת תר"ל-1870 העתיקו במקום כתובות עתיקות המשכיל ר' חיים חבשוש ויוסף הלוי. התיאור מופיע בפרק ב' של הספר מסעות חבשוש.

בפנקס בית דין צנעא-מסוודה, מהמאה הי"ח מוזכר הישוב פעמיים. בפעם הראשונה כתוב בפנקס בית הדין, כי יחיא מלאחי משתדל להשלים את בניית המקוווה בג'ימאן עד יום כפור בע"ז-תקכ"ו-1766, וכי הוא משדל את יהודי ג'ימאן לתרום, באחריות סעיד עאשרי.

בפעם השנייה כתוב בפנקס, כי ביום שלישי ט' באלול בפ"ט-תקל"ח-1778, סעיד בן יחיא אלג'זי גירש את אשתו סעידה בת סעיד ידאעי בגט שליחות. השליח הוא דוד בן יחיא ידאעי.

בשנת בקע"ח-תרכ"ז-1867 נכתבה כתובה בג'ימאן, בנשואי הארון מלאחי וסעדה עאשרי. חתומים שניים, מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' שלמה בן יחיא נקאש ור' טוב בן יוסף צאלח.

בשנת תר"ל-1870 מצא חבשוש במקום שלושה יהודים "עניים מרודים יושבים בבתי שפל".

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סלימאן סעיד, אחיו יעיש ובניו יוסף וסעיד ריאל וחצי, סלימאן יחיא ובנו יחיא פחות מריאל ויחיא סלימאן סיבהי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בג'ימאן ארבע משפחות יהודיות, אשר חיו בשכונה נפרדת, ולהם בית כנסת אחד. רוב המשפחות ממשפחת ידאעי. בהנהגה היה ר' יעיש ג'ימאני ובנו יוסף.

עיין עוד ערך: ג'יסאן.