קַריַת אלקַאבֵל

הכפר ממוקם כחמש עשרה ק"מ מצפון מערב לצנעא, ושמש כמקום מקלט ליהודי צנעא בעת צרה.

הישוב היהודי בכפר ידוע לי לראשונה מאמצע המאה הי"ז. בשנת תי"א-1651 העתיק הסופר ר' יהודה בן דוד פתיחי את מדרש הגדול. הוא העתיק אף בישובים נוספים פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם במגרבה בני אחלס.

כתב היד שהעתיק בקרית אלקאבל הוא מדרש הגדול, וכנראה, שכתב היד המקורי הועתק במאה הי"ז, ור' יהודה פתיחי השלימו. בכתב היד רע"ח דפים, ובהם המדרש לחומש דברים.

בקולופון כתוב:

שלים... ניסן שנת אלפא ותשע מאות ושתין ותרתין שנין לשטרי (תי"א-1651) במאתא קרית אלקאבל... והכותב... יהודה בן דוד בן שלמה בן סעדיה בן עודד הידוע אלפתיחי.

במסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח מוזכר הישוב ג' פעמים. ראשית, ביום רביעי כ"ח בתשרי בע"ו- תקכ"ה-1764 נכתב, כי שמחה בת הרון סעיד מכרה את המטבח שנפל בחלקה מבית בעלה המנוח סאלם כ'לף. הקונה הוא סלימאן בן סאלם כ'לף. הבית היה בקרית אלקאבל.

שנית, ביום שני י"ג באדר א' ב"פ-תקכ"ט-1769 נכתב בפנקס, כי סלימאן בחשאני התחייב בהסכם כי תמורת הנדרים והתרומות של יהודי קרית אלקאבל, הוא יתרום עשרה קרוש כל שנה. כמו כן, התחייב לספק שמן למאור לבית הכנסת בכמות הנהוגה, וכן לא יוציא הוצאות אלא בהסכמת הקהל ורק לאחר שנה. ההסכם היה בנוכחות ובהסכמת חלק מיהודי המקום, ובתוכם מרי יוסף מליח וסלימאן סרי.

שלישית, ביום שני כ"ח באייר בפ"ה-תקל"ד-1774 נכתב, כי יחיא בן הרון סרי גירש את אשתו חמאמה בת יוסף סרי. מפורט תשלום הכתובה והבית הנמצא בקרית אלקאבל.

הישוב שמש מקלט ליהודי צנעא בתקופות שונות, ובלט בעיקר במאה הי"ט. המאה הי"ט היתה סוערת במלחמות ובמאבקים השלטוניים, ובהתאם למצב ברחו היהודים למקומות שונים, ואף לקרית אלקאבל. בשנת תקס"ט-1809 נמצא במקום הדיין מרי יחיא משרקי מצנעא, ובקרית אלקאבל הוא חתם על שני פסקי דין, יחד עם מרי שלמה בן שלום צברי, מחכמי המקום, כנראה. במסמכים מוזכרים שוכר בן אברהם צארום ובנייה בת יוסף צברי.

בשנת תרי"ד-1854 נמצא בישוב הרב הראשי של תימן, מרי שלמה קארה, והוא חתם על פסק דין עם ר' סעיד אביץ'. פסק הדין עוסק בשלום בן סעיד שמעון.

בשנת תרי"ט-1859 סייר בתימן ר' יעקוב ספיר, ובספרו הוא כתב, כי בישוב מצאו מקלט שבעים משפחות מיהודי צנעא, ובראשם הרב הראשי מרי שלמה קארה. הם בנו לעצמם קהילה עצמאית, בנו בתים גדולים דמוי הבתים בצנעא, בית כנסת נפרד, ועוד. הוא כתב עוד, כי התוודע לראשונה למדרש הגדול בישוב זה. כמו כן, האויר במקום היה צח, ונבנו בניינים עתיקי יומין מבוצרים וגבוהים, אשר שמשו את הטורקים במלחמתם בשלטון התימני.

בשנת תר"כ-1860 מוזכר ר' יחיא בן דוד תנעמי, אשר תרם לבנות בית כנסת לקהילה. הוא מוזכר גם בתקנות של הרב הראשי מרי שלמה קארה. התקנות נוצרו לאחר   הויכוח והמתח שהיה בין יהודי צנעא ליהודי המקום. תיאור הויכוח מפורט בספרו של יוסף טובי.*

בשנת תרמ"ז-1887 היה למרי סעדיה בן יוסף קאפח מחכמי קרית אלקאבל, ויכוח קשה עם הרב הראשי לתימן מרי שלמה קארה וחברי בית הדין. הוא היה וכחן גדול ועקשן, והויכוח הגיע עד לרב הראשי בירושלים הרב אלישר, ונמשך עד לשנת תרנ"ה-1895 לפחות.

מרי שלום בן יחיא קורח מחכמי צנעא גלה למקום בסוף המאה הי"ט.

בשנת תרנ"א-1891 הועתק במקום חומש בראשית ושמות. בכתב היד קכ"ו דפים. לא ידוע שם הסופר.

בשנת תרס"ז-1907 נכתבה כתובה בנשואי משה מצ'מון ונעמה דנוך. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה, ר' יחיא בן יחיא עדוי ור' מנחם בן שלמה ד'הבאני.

בשנת תרע"א-1911 פעל בתימן שליח העלייה יבניאלי, והוא כתב בספרו, כי מרי סעדיה קאפח חי במקום, ושמש רב של בית כנסת העליון של יהודי הכפר הסמוך- עקבה. הוא היה מסוכסך עם ראש הקהילה ר' סעיד כ'לף.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבעים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: שלמה בן מרי שלמה עזירי חמש ריאל ורבע, מרי יחיא עדוי שלוש ריאל, סאלם כ'לאף ובנו יוסף, סלימאן חמדי ארבע ריאל, סעיד קאפח, יהודה קאפח, סעיד והב, סלימאן שחב ריאל, יעקוב זביב, סאלם נחום, יחיא הארון ריאל ורבע, אברהם ערוסי, סאלם דנוך שתי ריאל וחצי, יוסף כ'לאף חמש ריאל, יוסף ערוסי שתי ריאל, סעיד מעמרי, יוסף הלוי מעמרי ארבע ריאל, חיים כ'לאף, חיים מנצור ריאל, סאלם לוי ריאל וחצי, יהודה יחיא קאפח, יעיש גמאל, אברהם חבארה, מוסא מצ'מון, סאלם יהודה ג'ראף, מנחם עזירי, מוסא יהודה כאשאת, יוסף כאשאת, חיים קאפח שתי ריאל ורבע, שמעון קאפח שתי ריאל, יחיא כאשאת ריאל, והנשים: חמאמה בת סאלם אלשיך ריאל וחצי, ג'נא בת חיים דן שתי ריאל, נעמה בת יעקוב שרעבי שתי ריאל, סעדה בת מעמרי ריאל, נעמה בת חבארה ריאל, ומוסי' בן שלמה עזירי.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי שלמה עזירי ומרי יחיא עדוי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, ארבעים משפחות בערך. היהודים התפרנסו ממלאכות וממסחר. השוק היה ביום שישי, ונקרא סוק אלואדי, על שם העמק העשיר במטעי פירות וירקות. שני בתי כנסת היו בקהילה דרדעים ועקשים. באזור היה בית קברות קדום, ובו ציורי סלע.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 3 יהודים: ילד ושניים כבני עשרים עד שלושים שנה, ממשפחות: ג'מל וכלף. שם המשפחה הקודם: ריעאני.