קַארֵה

הסופר ר' דוד בן זכריה בן שלמה העתיק בשנת תע"ה- 1715 את שו"ע טור אורח חיים ויו"ד. ביום שלישי ר"ח אדר הוא העתיק בישוב שצ'ב שבקרית אלראס, ואילו בקולופון השני הוא כתב, כי סיים את הכתיבה בישוב קארה שבמדינת סודה. נראה, כי הישובים קרובים וסמוכים, וכי הוא חי בכפר קארה אך העתיק לפרנסתו בכפר שצ'ב.

הוא העתיק את השו"ע עפ"י מהדורת ויניציאה שנת משי"ח (שנ"ח-1598).

בקולופון השני בדף 466 כתוב:

תם ונשלם ביום ו' כ"ה לירח ניסן שנת הת"ע ליצירה, במאתא אלקארה ממדינת אלסודה תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל אמן קלא זעירא דוד בא"מ זכריה בירב שלמה יש"ל.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר תשע משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי שמעון בן עואץ' ת'רבה שלוש ריאל, חיים קורי (גורי) שלוש ריאל, מרי סלימאן בן יצחק שתי ריאל ורבע, יחיא תאלבי ריאל, יוסף בן יחיא סלימאן ובנו יוסף ארבע ריאל, אברהם זידי ריאל, עואץ' שראמי ריאל ורבע, יצחק שראמי ריאל והגב' שמעה בת יוסף ריאל וחצי.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי שמעון בן עואץ' ת'רבה ומרי סלימאן בן יצחק.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, עשר משפחות בערך: קורי-גורי, משפחת מרי יוסף גורי משיכון ה' בבני ברק, זיידי, ת'ארבה, תאלבי, שראמי הלוי, משפחת אימי, אגכפי, עמראני, חאזי, ועוד. היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים.

מרי יוסף גורי, שהיה המרי שלי בשיכון ה' בבני ברק, למד אצל מרי אברהם עפארי ומרי אברהם מעוצ'ה מכ'מיר.

הכפר היה מקום עלייה לרגל, בזכות ספר התורה המקודש ומחולל פלאים, ספר "העדני". פלא נוסף היה, בית הכנסת, בו שכן ספר התורה, היה קטן, ולמרות זאת הוא הכיל את כל המתפללים והמבקרים.