צַעַדַה
מחוז צעדה הוא המחוז של צפון תימן. בצעדה נמצאות הנפות הבאות: כ'ולאן (נפה בשם זה נמצאת גם ממזרח לצנעא), סחר, גמעה, ואדעה, ואילה, המדאן, בני בחר, סופיין, דהם, ברט ונגראן, היום בתחום סעודיה.
בכל מחוז צעדה לא היו קהילות יהודיות גדולות, ואולי לא חיו יהודים רבים במחוז אף בתקופות קדומות. סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכל המחוז אלף יהודים בלבד, ויש המעריכים באלף וחמש יהודים.
בכל מחוז צעדה היה ישוב אחד עם יותר מחמישים משפחות, שני ישובים בהם חיו עשרות משפחות, ושלושה עד ארבעה ישובים בהם חיו בין עשר לעשרים משפחות, והשאר כפרים קטנים. הישוב הגדול ביותר בו חיו יהודים היא העיר צעדה, והקהילה בעיר מנתה שישים משפחות בערך בלבד. אחריה רגוזה עם שלושים ושתיים משפחות ומודאן עם עשרים ושתיים משפחות. ארבעה ישובים בהם חיו בין עשר לעשרים משפחות: אלהג'ר שמונה עשרה משפחות, אטלח ארבע עשרה משפחות, מחתויה שלוש עשרה משפחות, צאג'יר עשר משפחות, ואילו בכל הישובים האחרים פחות מעשר משפחות.
העיר צעדה היא בירת צפון תימן. היא שוכנת במרחק של 240 ק"מ בערך מצפון לצנעא, כחמישה ימי הליכה. הקהילה היהודית בצעדה היא מן העתיקות ביותר בתימן. היא מוזכרת לראשונה במקורות ערביים, כפי שפרסם טובי. עפ"י מקורות אלו, לפני שנת 910 לספירה הנוצרית, האימאם אלהדי הבטיח ליהודים את חסותו בנג'ראן ובצעדה, ואמר, מי שיזיק או יציק או שיציץ לחדרי נשים יודיעו לו והוא יתיר את דמם.
צעדה מוזכרת במסמכים-קטעי גניזה הקהירית, מתקופת הגאונים מהמאות העשירית והי"א. הישובים המוזכרים בגניזה: צנעא, צעדה, תרג' היום בשטח סעודיה, ירים וימן. קטעי גניזה אלו הם ארבעה מכתבים אשר נשלחו משער הישיבה הגדולה בבבל (פומבדיתא ?) אל ערים שונות בתימן וימאמה, חבל ארץ המשתרע בין תימן לבבל, היא עירק של היום. המכתב לצעדה מיועד "אל עמרם בר' יהונתן מן צעדה". תוכן המכתבים הוא דרישה לתרומה של יהודי תימן לישיבות הגאונים, שכן מרי עמרם בן יהונתן העביר את התרומות לישיבה אחרת, ושולח המכתב כעס עליו בשל כך. הוא מזכיר לו, כי אביו היה אמור להעביר שמונים דינרים לראש הישיבה, אביו של הגאון. מהמכתבים ניתן ללמוד, כי יהודי תימן תרמו באופן שוטף סכומי כסף גדולים.*
מקטע גניזה נוסף, אשר פרסם גויטין, ניתן ללמוד, כי במאה הי"ב היו רגילים יהודי צעדה לומר את "הרשות" לרב מצליח הכהן גאון, ראש ישיבת גאון יעקוב שבמצרים, עפ"י הוראת השר מצ'מון מעדן. בחודש ניסן, לפני חג הפסח של שנת ד' תתצ"ד-1134, אירע מקרה, בו יהודי בעל תורה מצעדה, בשם מרי סעיד אבן אברהם נסע למצרים, עמד בפני הציבור ביום שבת והתפלל, והזכיר בקדיש מתוך הוקרה, כמקובל, את ראש הישיבה הרב מצליח הכהן. מספר אנשים, שאינם מאוהדי ראש הישיבה ביישוהו, ויהודי מפרס בשם דוידי, שליח ישיבות הגאונים, היכהו במניפה בברכו, בטענה שפגע בכבוד הגאונים.
במקורות ערביים, כפי שפרסם טובי, כתוב, כי בשנת 1153 האימאם אחמד בן סלימאן ציוה להרוס את בתי הכנסת של היהודים, ואף להלקות את האנשים ששותים
ר' בנימין מטודילה מזכיר את צעדה בשם אחר "טילמס", וכתב שהיא עיר גדולה, ובה כמאה אלף יהודים. מספר מוגזם ביותר. עד היום ישנו הר סמוך לצעדה ושמו "תלמס", ועליו שרידי העיר העתיקה.
במאה הי"ג-י"ד חי בצעדה מרי יהודה בן שלמה. הוא ידוע מתוך ספרו כתאב אלחקאיק, ספר האמיתיות, ספר שהוא מדרש לתורה בדרך אליגורית, אשר היתה מקובלת על חכמי צעדה. הספר הגיע אל חכמי צנעא, אשר הבינו את הספר כפשוטו, ונוצרה מחלוקת גדולה סביב הספר. חכמי צעדה הציעו לשלוח את הספר לחכמי ארץ ישראל, באמצעות שליח, והם אשר יכריעו בנושא. גם מעובדה זו ניתן ללמוד, כי הקשרים בין צעדה וצנעא לארץ ישראל היה שכיח.
בשנת קמ"ג-1383 העתיק או הזמין את העתקת ספר ההלכות של הרמב"ם ר' סעדיה בן אברהם. בכתב היד קי"ג דפים, ובהם ספר משפטים.
בקולופון כתוב:
שלים. בתרין בשבא בחודש טבת שנת אתרצ"ד שנין לשטרי (קמ"ג-1383) במדינת צעדה... יהא סימן טוב על מריה סעדיה בר' אברהם יזכה למהגיה ביה הוא וזרעו...
בשנת ר"ד-1444 העתיק הסופר ר' סעדיה בן יוסף בן גד הלוי את ספרי הכתובים מהתנ"ך. בכתב היד קס"ג דפים, מתהילים עד משלי, פסוק מקרא פסוק שרח בערבית.*
בקולופון כתוב:
נבצע במעלי שבא דהוא חמש סרי יומין בירח אדר שנת אלפא ושבע מאיה וחמשין וחמש שנין (ר"ד-1444) במאתא צעדה תתבני עד דתשתכלל קרתא דירושלם, יהא סימן טוב על מריה סעדיה הלוי בן יוסף הלוי בן גד הלוי... (וכת)ב יתיה ליה לנפשיה, אלהים (ימ)חול לי על מה שג' וט' כד'....
בשנת אתתמ"ב-רצ"א-1531 העתיק הסופר ר' יוסף בן עמרם הלוי חביבי-ערוסי סידור תפילה. בידינו נותרו חלק הפיוטים והסליחות, מכונה "מנהג".
בקולופון בדף 84 כתוב:
נשלם זה המנהג בחדש סיון של שנת אתתמ"ב לשטרי במדינת צעדה. ונכתב על שם החבר הטוב והנעים... יוסף ביר' עמרם הלוי ביר' יוסף הלוי ביר' משה הלוי אלחביבי אלערוסי, אלהים ישימהו עליו סימן טוב מעתה ועד עולם...
במחצית השנייה של המאה הט"ז ידועים החכמים מרי אברהם בן ישועה, מרי מרדכי בן דוד ומרי צדוק בן עובדיה. חכמים אלו מוזכרים בספר המוסר אשר חיבר מרי יחיא אלצ'אהרי.
בשנת תקמ"ד-1784 העתיק הסופר והחכם ר' סעדיה בן חסדאי חמאמי-צעדי את הלכות מאכלות אסורות לרמב"ם.
בקולופון כתוב:
נשלמו הלכות מאכלות אסורות בעזרת קורא מראש הדורות בהו"ש יום חמישי י"ט בתמוז בצ"ה (תקמ"ד- 1784). פה צעדה. והכותב העני סעדיה בלא"א חסדאי בן חזמ"ק (סעיד בא"ת ב"ש) בר' גד בר' עודד בר' דוד המכונה אלצעדי, ומקרוב חניכתו חמאמי.
מצאתי שני כתבי יד נוספים של סידורי תפילה מהמאה הי"ח. האחד הוא סידור לימים נוראים. לא ידוע שם הסופר ותאריך מדויק של הכתיבה.
בשער כתב היד המעוטר כתוב: סידור לימים נוראים... כפי מנהג ק"ק צעדה יע"א. מתחת לשער הספר כתוב: זכה וקנה זה החפץ דאוד אבן יחיא בקרשין (שני קרוש) ריאל.
בשנת תקל"ה-1775 העתיק סופר אלמוני את התורה.
במאה הי"ט הועתקו מספר כתבי יד, וביניהם, העתיק הסופר ר' זכריה בן דוד כהן סידור לשלוש רגלים. את מקום ההעתקה קבעתי על סמך הכתוב: נוסח הכתובה כפי מנהגינו אנו הק"ק צעדה יע"א אכי"ר.
טובי פרסם שני סידורים נוספים אשר נכתבו בצעדה במאה הי"ט. אחד מיהם נכתב על ידי הסופר ר' סעדיה בן עוגאן עמר הלוי.
בשער כתב היד כתוב:
סידור לשלושה רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסכות... כפי מנהגינו אנו הק"ק צעדה תצדי ותחרוב וירושלם תתבני ותשתכלל ב"ב אכי"ר. והכותב סעדיה בן מ"ו א"א עוג'אן בן משה בן שלמה המכונה עמר הלוי יצ"ו.
סידור נוסף מתקופה זו מצאתי גם בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה. לא ידוע שם הסופר.
בשער כתב היד כתוב:
סידור לימים נוראים ראש השנה ויום כפורים... ובקשות וסדר התקיעות... כפי מנהג ק"ק צעדה יע"א כאשר עיניך תחזינה מישרים.
בסוף המאה הי"ט היה הרב הראשי מרי יעקוב בן סעדיה יעבץ, אשר חיבר את הספר אפיקי מים. בנו מרי זכריה, שמש רב ראשי במחצית הראשונה של המאה העשרים. נפטר בשנת תש"ב-1942.
בתחילת המאה העשרים הרכב בית דין צעדה היה: ראב"ד מרי יעבץ בן יעקוב, מרי יעקוב כהן ומרי שלום כהן.
בדורות האחרונים שלפני העלייה הגדולה חיו יהודי צעדה ברובע נפרד מהמוסלמים, בצפון מערב לעיר המוסלמית. שכונת היהודים כונתה "דר אליהוד". הרובע היהודי היה גדול והכיל מאות בתים. ואולם, במאה השנים שלפני העלייה התדלדל מאוד הרובע עקב מגפות ורעב.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיר קרוב לארבעים משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יעבץ בן מרי יעקוב (עשר) ריאל, בנו יעקוב שלוש ריאל, סאלם בן סעיד עראקי ריאל ורבע, יעקוב בן סעיד עראקי (16 ריאל), דאוד חנינה ואמו שמעה בת עראקי שלוש ריאל ורבע, חיים רחבי שתי ריאל, יחיא השאש ארבע ריאל, סלימאן ד'מארי ארבע ריאל ורבע, דאוד אביו, סלימאן עמראני שש ריאל, סאלם עמראני ויוסף בנו שש ריאל, עיצ'ה יקנא ריאל ורבע, מוסא מהאצרי ארבע ורבע, בנו סלימאן, אברהם בן יוסף עראקי שלוש ריאל, יחיא מסעוד ריאל, פנחס עראקי ובנו סלימאן, סאלם ירימי ריאל, יחיא ירימי, סעיד בוני שתי ריאל, סלימאן בוני, יעקוב צעטי ריאל ורבע, בנו מטרוד, יוסף חבישי, יחיא חבישי, אברהם עוואי, יוסף גומאזה, סאלם חתרושי ריאל, סעיד עקיל ריאל ורבע, סאלם צעטי וגומעאן טירי ריאל.
במקום נוסף בפנקס כתוב שמות התורמות: סעידה בת סלימאן ריאל, סעידה מצמונה ריאל, נעמה בת סעד שלוש ריאל וג'זאל בת מצמונה ריאל.
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יעבץ ואביו מרי יעקוב.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה חמישים משפחות יהודיות, ויש המוסיפים שישים משפחות, 250- 280 נפש. ארבעה בתי כנסת היו בעיר. העיר היתה מוקפת חומה ולה ארבעה שערים. שם המשפחות בעיר: יעבץ, גמיל, עוזירי, קולסה, יקנה, חבישי, עקיל, חימי, עראקי הכהן, ירימי, השאש, צעדי, בוני, עמר, סליס, הרון, ג'מאל, מסעוד, מזעל, עמראני, ד'מארי, ועוד. היהודים התפרנסו מצורפות, עיבוד נחושת, רצענות, ועוד.
רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי עובדיה יעבץ, רבה של קרית עקרון היום. סמוך לעלייה חתם ר' יחיא אברהם גאבר על אישור לקבלת כספי הסיוע לעניי צפון תימן, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. אין תאריך על המכתב.
בספרו של הרב שלום מנצורה מתוארת עליית יהודי צעדה ונגראן לישראל. רוב יהודי צעדה ונגראן תכננו את נסיעתם במאורגן בחודש טבת תש"י-1950, אך התעכבו בגלל חובות המוסלמים. חלק מיהודי צעדה לא עלו עם כולם, ואף חלק מעשירי העיר סירבו לסייע לעניים. הרב מנצורה התכתב עם מנהיגי הקהילה: הרב עובדיה יעבץ רב העיר, מוסא עמר, חבקוק בן יעקוב, ועוד.
כל המסמכים והמכתבים פורסמו בספר, ומהם ניתן ללמוד, כי רוב יהודי צעדה עלו לארץ, הקהילה מנתה מאה ועשרים נפש, יהודי נגראן מנו מאה וחמישים נפש, ובכל רחבי צפון תימן היו כאלף יהודים. היחסים בתוך הקהילה היו מעורערים, וכמה מבני הקהילה העלילו על הרב יעבץ, והוא הושלך לכלא. בסיוע הרב מנצורה הוא שוחרר לאחר כ"ד ימים, ובכך התאפשרה העלייה. רוב העולים יצאו את העיר מספר ימים לאחר כ"ה בשבט תש"י-50/2/12.*
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 86 יהודים: 34 זכרים, 52 נקבות, 14 רווקים, 36 נשואים, 3 גרושות, 13 אלמנות, וששה יתומים. גיל העולים: 15 ילדים, 24 נערים, 22 מעל עשרים, 9 מעל שלושים, 8 מעל ארבעים, 7 מעל חמישים ואחד מעל שבעים שנה. היהודים התפרנסו 8 בנפחות, 3 בצורפות, 3 ברפדות, 3 ברצענות, שני חרשים, וכן 24 נשים בקליעת סלים.
שם המשפחות: אהפעל, בוני, ברטי, גאבר, גוביר, גומאזה, גזאל, ג'מיל, דג'אג', ד'מארי, חמאדי, חמדי, חתרוש, טירי, יקנא, ירימי, מדאר, נגאר, נהמי, עידה, פנחס, קהא, קולאצה, רצי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: חובישי, ליבי, לוי, סעיד, עאבץ וצעדי.
הריכוז הגדול של יוצאי צפון תימן בישראל הוא ברחובות ובקרית עקרון.