מַוְסֵם

הכפר נמצא במרחק של שעתיים הליכה מצפון לישוב אלצואלע.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלושים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: אברהם בן סעיד ריאל ורבע, יחיא סעיד ריאל, סלימאן סעיד, סעיד בן יחיא ריאל, מסעוד בן יוסף מסעוד, מסעוד סלימאן, סלימאן בן מרי אברהם, יחיא בן יחיא שלוש ריאל, יחיא יוסף ואחיו סעיד ריאל, מרי סלימאן יהודה, אחיו סאלם, סעיד עואץ', יצחק עואץ', יחיא סלימאן, דאוד בן דאוד, יוסף מנצור ריאל ורבע, יוסף גומדאני, סאלם בן יחיא עואץ' ריאל ורבע, מוסא בן סאלם מחפוץ', סאלם מחפוץ', סעיד סוכיתאל, סאלם בן מרי עמר, חיים מנצור, אחיו מנצור ארבע ריאל פחות רבע, והנשים: שמעה בת אברהם מהאצרי, סעידה בת מרי מחפוץ' שלוש ריאל ותמניה בת יוסף ריאל ורבע.

במקום נוסף כתוב בפנקס: סעיד אברהם ריאל, הגב' תמנייה בת יחיא ואחיה יוסף ריאל.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי אברהם, מרי שלמה יהודה ומרי מחפוץ'.

ביום שישי ב' בשבט ברכ"ז-תרע"ו-1916 הסמיך הרב הראשי, מרי יחיא יצחק הלוי, את שלמה בן זכריה הלוי מהישוב מוסם לשוחט. מסמך נוסף משנים אלו הוא שאלות שהפנה יחיא בן יחיא הלוי אחמר ממוסם, אל הרב הראשי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה במקום חמש עשרה משפחות בערך. שם המשפחות: מנצור, יחיא, מסעוד, יצחק, מחפוד, ועוד. שני בתי כנסת היו במקום בנוסח הבלדי. רב הקהילה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים היה מרי יחיא יוסף. בנו, מרי יחיא, הוסמך לשחיטה על ידי מרי אברהם עפארי ומרי יחיא מוארי, ונראה, כי היה מנהיג הקהילה אחרי אביו, עד העלייה הגדולה לארץ. יהודי הכפר התפרנסו ממסחר, רצענות, תפירה, נפחות, ועוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ נער יהודי יתום, ממשפחת מנצור. משפחת אמו: סלימאן.