צארום, יחיא בן* יוסף
מרי יחיא בן יוסף צארום נולד בצנעא בשנת תר"ג (1843). למד תורה אצל מרי סעדיה משרקי, ובעיקר אצל מרי יחיא קאפח, שהיה לו תלמיד חבר יחד עם מרי אהרן הכהן. אביו מרי יוסף כתב תשובה המוזכרת בספר שו"ת חן טוב סימן י"ג. יתכן, והוא זה שכתב את התשובה. התאלמן מאשתו הראשונה בצנעא. היה מראשי קבוצת העולים הראשונה, אשר עלתה לירושלים בשנת תרמ"א-תרמ"ב (1881).
בחודש ניסן תרמ"ג (1883) נבחרה ההנהגה של הקהילה התימנית בירושלים: מרי יוסף מסעוד, מרי יחיא צארום ומרי שלום עראקי. הציבור העדיף את מרי יחיא צארום, אך כיוון שמרי שלום עראקי היה מבוגר יותר, הציע לו מרי יחיא צארום שהוא ישמש ראש הקהילה וראב"ד. שנתיים שימש מרי שלום עראקי רב ראשי וראב"ד, וכעבור שנתיים נפטר. מרי יחיא צארום נבחר לרב ראשי וראב"ד, ושימש בתפקיד עד לפטירתו.
הוא היה מראשי הקבוצה שהעדיפה את הצעת פרומקין לבנות בתים בכפר השילוח בירושלים. ברשימת קע"ה המשפחות התימניות, שהיו בירושלים בשנים תרמ"א- תרמ"ז (1881-1887) אשר פרסם שלום מדינה, הוא מוזכר במספר 85, ושם מצוין, כי היה בגיל ארבעים שנה, חמש נפשות במשפחה, שני ילדים בבית ואחד לומד, מוצא משפחתו מצנעא, חי חמש שנים בירושלים, מקצועו סופר, וסכום התמיכה שקיבל הוא עשר.
שני בניו הצעירים נפטרו בירושלים לאחר גיל בר המצווה. את אשתו השנייה נשא בעיר העתיקה בירושלים, והיא שמחה בן עטר מקהילת המערביים, ואף היא נפטרה בחייו בשנת תרס"ג (1903). אשתו השלישית היא ממשפחת חזיאי, ואף היא מקהילת המערביים בירושלים.
בשנת תרס"ג (1903) פרצה מחלוקת גדולה על עצמאות הקהילה התימנית. מרי אברהם נדאף ומרי שלום עראקי ואחרים תמכו בעצמאות, ואילו מרי יחיא צארום בדעת מיעוט תמך בהישארות במסגרת הקהילה הספרדית.
הוא התפרנס ממשלח ידו סופר סת"ם וצורף אומן. הוא היה מומחה, ובשל כך עבודותיו היו מבוקשות ביותר ולכן מצבו הכלכלי היה טוב. הוא היה דרשן, מקובל על הציבור, מרביץ תורה ברבים, בעל קול ערב, והתפרסם כחזן שרבים היו באים לשמוע את תפילותיו ונגינותיו.
תלמידים רבים היו לו, ובהם הראשון לציון הרב הראשי הרב עוזיאל, הדיין מרי מאיר צדוק מזרחי - רבה של רחובות, מרי שלום כסאר, מרי חיים עראקי, הסופר אברהם אלמליח, שאף כתב עליו מאמר נלהב בקובץ הראל. הוא שלח מכתבים לצנעא, ובהם תיאר את הקשיים בהם היו נתונים יוצאי תימן בישראל. קהילת טבריה לא רצתה לקבל את יהודי תימן "שאין רצונם שיבואו תימנים להכביד המשא עליהם".
הוא שלח מכתב לחכמי צנעא בשנת תרמ"ח (1888) בבקשת סיוע. בשנה זו מנתה הקהילה התימנית בירושלים כ-650 נפש. הוא שלח מכתבים, עם ראשי הקהילה בירושלים, בשנת תרנ"ו (1896) למשה בן יהודה רצאבי, יהודי תימני עשיר שחי באלכסנדריה שבמצרים, בבקשת סיוע. חתומים: מרי שלום בן יוסף אלשיך, מרי יחיא צארום, וחותמת "חברה לדוד" אשר נוסדה בשנת תרנ"ג (1893), כדי לסייע בידי לומדי תהילים ליד הכותל המערבי.
נפטר בעיר העתיקה בירושלים בר"ח ניסן תרע"ז (1917).