סיאני, יחיא בן אברהם

מרי יחיא בן אברהם סיאני היה מחכמי צנעא במאה הי"ח-י"ט. הוא כתב חידושים וליקוטים לתורה. הוא הזמין את העתקת חומש עם תרגום אונקלוס ותפסיר רס"ג בפורמט גדול מר' משה בן יוסף הלוי מצנעא, וביקש ממנו שישאיר חלל גדול בשולי הדפים כדי שיוכל לכתוב את ליקוטיו ודרשותיו לתורה.

ר' משה הלוי סיים להעתיק את התורה בשנת תקע"ב (1812), וא"כ, החל את כתיבת חידושיו לתורה לא לפני שנה זו. עפ"י דברי מרי יחיא סיאני הוא עסק בחיבורו שלוש שנים, ולהערכתי, עסק בחיבור ספרו בין שנת תקע"ב (1812) לשנת תקע"ה (1815).

ממקורותיו: רש"י לתורה, שפתי חכמים, ר"מ אלשיך, רבינו בחיי, ר' אברהם סבע בעל צרור המור, ר"י אברבנאל, ילקוט ראובני, תולדות יצחק, רמב"ם, מדרש הגדול ועוד. שילב בספר רעיונות מקוריים. הפירושים והטעמים עפ"י שיטת הפרד"ס.

בסוף הליקוטים דף קפ"ד, א' כתוב:

"סליקו כל המפרשים ז"ל הלא המה עמודי הדרש אדונינו ר"מ אלשיך, ורבי' בחיי ור' אברהם סבע אשר קרא ספרו צרור המור ור"י אברבנאל... אלו הנזכרים אשר הייתה העתקתי מהם וטפחתי ורביתי וטעמים מהם העליתים על מתכונתם, אני הכותב הצעיר יחיא בן אב' אלסיאני יצ"ו בנל"ך".

בעמוד ב' כותב הסופר ר' משה בן יוסף הלוי כי

"ונשלמה בסדר וכתב לו את משנה התורה בשנת התקע"ב ליצירה (1812)... על שם... לכבוד ולהדר שמו יחיא לעד בן לאברהם הנחמד והיקר מכבד לחכמים יהודים... הוא האיש אשר שם חניכתו סיאני...".