גברא, יצחק בן יצחק
מרי יצחק בן ר' יצחק גברא נולד בעיר סוד בשנת תר"ל (1870) בערך. למד תורה אצל חכמי העיר, ובמחצית הראשונה של המאה העשרים שימש מרי העיר. בניו הם מרי יחיא (הבכור) ומרי דוד שסייע בידי אביו בהנהגה, ואף שימש רב העיר בשנים שלפני העלייה, סמוך לפטירת אביו.
הוא היה צדיק גדול, בעל מופת ונסים, וסביבו נקשרו נסים ונפלאות הן בחייו והן במותו. רבים היו באים אליו להתרפאות. עלה לארץ עם כל המשפחה בעלייה הגדולה, ושהה במעברת עג'ור בין בית שמש לבית גוברין. בתקופה זו בנו מרי דוד היה המנהיג.
בשנת תשי"א (1951), מספר חודשים לאחר העלייה לארץ, נפטר ונקבר בסמוך, בשטח הפתוח שליד צריפי המגורים. לאחר שהדבר נודע לממסד ניסו להעביר את הקברים ובעיקר את קברו מאזור זה שהיה מאוכלס בהמשך, אך ללא הצלחה. כל המאמצים שעשו לא הועילו. בהמשך גרה שם משפחת יצחק אהרן, מיוצאי כורדיסטאן, כרבים מתושבי המושב כיום. הקבר נמצא עד היום בחצר ביתו, ואף הוא מספר על נסים שהיו במקום, קודם שנודע למשפחה שנקבר שם מרי יצחק גברא. עזים שנקשרו במקום מתו ללא סיבה הגיונית, ניסיונות ליישור השטח לא צלחו, פעם נשרף הטרקטור והנהג ניצל בנס, פעם נוספת הטרקטור התהפך ועוד. לאחר שנכשלו כל ניסיונות הפינוי, נודע למשפחה כי בגינה קבור צדיק, פסקו הניסיונות, והחלו להכיר בעובדה כי צדיק טמון בגינתם. מאז החלו להתייחס למקום כאל אתר קדוש, ורבים מיוצאי כורדיסטאן עד היום עולים לקברו ומתפללים להצלחה. נסים נוספים כתב שלום להב בספרו על יהודי ביחאן.