מַסְיַיב

הכפר מסייב ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח.

במסוודה-פנקס בית דין צנעא נכתב ביום חמישי כ"ב בתמוז בפ"ו-תקל"ה-1775, כי יחיא בן סאלם רבעי גירש את אשתו ידידה בת יוסף סבאעי. בזמן הגירושים פרץ ביניהם ויכוח בנוכחות קבוצה גדולה: יוסף בן יחיא ת(ו)רכי, יהודה ויחיא בני סלימאן פאיז מנהם, וכן בפני מרי אברהם ואחיו מרי סליאן חאזי מכפר מסייב.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר אחת עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יהודה מדעי ובניו סאלם והארון, יוסף דאוד, עמראן דאוד, יחיא סעיד, סאלם מחפוץ', יחיא סלימאן העאקל-ראש הקהילה ובניו יצחק וסלימאן, שמואל בן דוד עמראן, עמראן עואץ', דאוד בן יוסף ובניו יוסף ויחיא, יוסף בן סאלם ובניו יחיא ואברהם ריאל, והגב' תורכיה בת חיים.

רב הקהילה היה מרי יהודה מדעי, וראש הקהילה היה יחיא סלימאן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, עשר משפחות בערך: יהודה, דאוד, בוסי, יוסף, סעיד, מחפוד הלוי, סלימאן ועוד.