מַלְכַּד
במאה הי"ט העתיק הסופר בנו של ר' משה מהישוב ג'חזאן דיואן שירים. בכתב היד קנ"ה דפים, אשר הועתק בישוב מלכד.
בקולופון כתוב:
(נאמר) בו כי טוב ביום ששי בששה... לתשוקת אבי משה בן למ"ו... גחזאן יע"א. השם ב"ה יזכיהו... נביאים וכתובים עד בלי די, ואני הכותב... עפר רגלי הצדיקים ותלמידיהם עם נעריהם הם... (חתימה מסולסלת) מעיר מלכד תצדי ותחרוב, וירושלם תת"ו (תתבני ותשתכלל). השם ברוך הוא ימחול על כל מה שטעיתי כן תהא רעוא מן שמיא, ויזכיני לכתוב ספרים עד אין קץ אכי"ר.
ג'חזאן, הוא לא שם משפחה אלא שם ישוב במחוז ירים. מדברי הסופר ניתן להבין, כי מדובר בכפר מלכד הנמצא במחוז ירים ולא במחוז אב.
בשנת תרפ"ח-1928 נכתבה כתובה בנשואי יעקוב סעיד וזהרה סעיד. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' שלום בן חיים ור' יעקוב יחיא.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית חמש עשרה משפחות בערך, רובם ממשפחת חמאמה.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה כבת עשרים עד שלושים שנה, ממשפחת קנמח. שם משפחתה הקודם: סעיד.
עיין ערך הבא.