מַנְקְדָה

הכפר נמצא במרחק של מספר שעות הליכה מרצאבה.

מנקדה הוא שם אזור ושם כפר. באזור היו ארבעה כפרים, ואחד מהם היה מיושב כולו ביהודים, ומכונה: קודם.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים וחמש משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי מוסי' סלימאן ד'מארי ובניו סלימאן והארון, אחיו הארון ד'מארי ובנו דאוד ריאל, דאוד סעיד ואחיו יחיא ויוסף, בני יחיא עואץ' וסאלם, סאלם דאוד קוריש, אחיו יוסף קוריש ובנו יחיא, אחיו עואץ' קוריש ובניו מוסי' ויוסף, אביהם מוסי' קוריש, סלימאן עואץ' קוריש, סאלם נוני ובנו יוסף, סאלם אבקע ובניו סלימאן סאלם וסעיד, יוסף חרורי ובניו סלימאן וסאלם ריאל, מרי יוסף סעיד ד'מארי ובנו סעיד ריאל, מרי יוסף בוטיל ריאל, מרי סאלם יחיא ובנו דאוד, אחיו מעוצ'ה ובנו סלימאן, יחיא סאלם ואחיו סלימאן, דאוד יחיא חרורי, מוסי' מעוצ'ה, יהודה סלימאן ובנו סאלם, סלימאן יוסף, יחיא צולי ובנו סעיד "דמי חיטים", כנראה, שתרם חיטים בסכום של ריאל ורבע.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי מוסי' סלימאן ד'מארי, מרי יוסף סעיד ד'מארי, מרי יוסף בוטיל ומרי סאלם יחיא, כנראה, ד'מארי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה חמש עשרה משפחות בערך: ד'מארי, קורייש, חרורי, מעוצ'ה, צולעי, בוטיל ואבקע. בשנים אלו היה בית דין במקום, בהרכב: מרי משה בן שלמה ד'מארי, מרי שלום בן יחיא ד'מארי ומרי יוסף בוטיל.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 15 יהודים: 9 זכרים, 6 נקבות, 5 נשואים, וחמשה יתומים. גיל העולים: 6 ילדים, 4 נערים, 1 מעל עשרים, 1 מעל שלושים, 2 מעל ארבעים, ואחד מעל חמישים שנה. שניים התפרנסו מחקלאות ואחד ממסחר ומחקלאות.

שם המשפחות: מכ'ייט, מנקדה, מעסג'י, קוריש, ושם המשפחה הקודם של הנשים: גזפאן, סמחי, צולעי ורצאבי.