מִלְחַאן

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בידינו נותר מסמך-שטר חוב של כתובה משנת תרע"ז-1917. בשטר כתוב, כי סלימאן בן סאלם קהלאני חייב סכום כסף. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' שלמה בן שלום קהלאני ור' יחיא בן יחיא עדוי.

שם הישוב מוזכר ברשימת הישובים אשר תרמו לקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926).

הכפר מוזכר בחלק של המאזן הכספי ולא בחלק של רשימת התורמים, ולכן אין בידי שמות יהודי הכפר.

הקהילה התימנית מנתה, עפ"י הערכה, עשרות משפחות יהודיות. שם המשפחות העיקריות בכפר: קהלאני, מליח, ד'הבאני, ערוסי, ועוד.

ראש הקהילה, העאקל, היה יעיש קהלאני. בית כנסת אחד גדול היה בכפר, בו התפללו בנוסח השאמי. היהודים התפרנסו ממקצועות כמו: נפחות, סנדלרות, תיקון כלי חרס-מלגם, תפירת אוכפים-מווטף, רוכלים ועוד.

רוב יהודי הכפר עלו לארץ בשנת תש"ב-1942 והתיישבו תחילה בטירת שלום.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה כבת עשרים עד שלושים שנה, ממשפחת סרי- חראזי.

עיין עוד ערך מעאזב, אשר באזור גבל מלחן.