גִבְר

בהרי צעפאן היו ישובים בהם חיו יהודים: בית שארעה, גרואח, עיר עאנז ועוד.

בסוף המאה הי"ט רב הקהילה היה מרי סעדיה בן סעדיה בוטא-פתיחי. הוא נולד בשנת תרי"ח-1858, ובשנים תר"מ-תרמ"ה (1880-1885) שמש רב הקהילה. בשנים אלו חיבר את ספרו לקח טוב, המחולק לשלושה חלקים: הלכות שחיטה לרמב"ם, קובץ בנושאי נישואין ואישות, וכן קונטרס בשחיטה.

בשער החיבור כתוב: ונעתק פה בעיר אלג'בר מן קרא צעפאן יע"א, דעל עינא דמיא אלדיל.

בקולופון כתוב:

ספרא חלשא ומסכינא... הקל והצעיר סעיד בן לא"א סעיד בוטא נע"ג... ועתה אודה לאל אשר זיכני להשלים זה החיבור... ותהי השלמתו ביום ט"ו לחודש כסליו ב"ר (תרמ"ט-1889) ולחם ומזון.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: עמראן בן עמראן ובניו סלימאן ובנו (נכדו) סלימאן שתי ריאל, בנו אברהם ובניו (נכדיו) יחיא יוסף וסלימאן י"ב ריאל, חיים קאפח ובניו חיים וסלימאן שלוש ריאל, יצחק ד'מארי ובנו יחיא שלוש ריאל, ג'ביר שאער והגב' גזאל בת יוסף ריאל אחת.

במקום נוסף בפנקס כתוב, כי אברהם עמראן ובניו תרמו חצי ריאל.

רב הקהילה היה, כנראה, הרב האזורי מרי תנעמי, אשר חי בכפר מוצ'מאר.

סמוך לעלייה הגדולה חיו בכפר כשש עד שמונה משפחות: שאער, עמראן, ד'מארי וקאפח.

עיין עוד ערך הבא.