בלוג יהדות חברה וקהילה
מדרשים ומפרשים על עשרת הדברות
א. אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה, אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ – וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ' ב').
על יסוד מדרש זה כתב המשורר לוין קיפניס את השיר הבא:
אָז כָּל רוּחַ לֹא רִחֵפָה, צִפּוֹר שָׁמַיִם לֹא צִפְצֵפָה;
פָּרָה בָּאָחוּ לֹא גָּעָתָה, כִּבְשָׂה בָעֵדֶר לֹא פָּעָתָה;
שׁוֹשָׁן וָפֶרַח לֹא פָּרָחוּ, וּמֵי הַיָּם שָׁקְטוּ וְנָחוּ;
מַלְאֲכֵי מָרוֹם לֹא שָׁרוּ, קָדוֹשׁ! קָדוֹשׁ! הֵם לֹא אָמָרוּ;
כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׁתַק לוֹ, וְקוֹל שׁוֹפָר הָלַךְ חָזַק לוֹ;
אָז נָתַן אֵל אֶת הַתּוֹרָה, זוֹ הַקְּדוֹשָׁה, זוֹ הַטְּהוֹרָה!
ב. מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן ו
אמר ריש לקיש: חביב הוא הגר שנתגייר מישראל בעמידתן על הר סיני. למה? לפי שאילולי שראו קולות וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא היו מקבלים את התורה, וזה שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקב"ה, וקיבל עליו מלכות שמים, יש לך חביב מזה?
ג. מכילתא יתרו פרשה ה' ב': "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" - מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משל למה הדבר דומה? לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: כלום עשית לנו, שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם! אמרו לו: הן, הן! המקום הוציא ישראל ממצרים, קרע להם הים, הוריד להם המן, העלה להם הבאר, הגיז להם השלו, עשה להם מלחמת עמלק, אמר להם: אמלוך עליכם! אמרו לו: הן, הן!
ד. פסוק ב' - "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" - החכמים והמפרשים נחלקו בדיבר ראשון בשאלה האם הוא הדיבר הראשון או שהוא מעין הקדמה, ובה מציג הקב"ה את עצמו:
1. מכות כ"ג ע"ב: דרש ר' שמלאי: תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני... אמר רב המנונא: מאי קראה? (דברים ל"ג) "תורה צוה לנו משה" – תורה בגימטריא שש מאות ואחד עשר, הוי [יוצא מכאן ש], "אנכי" ו"לא יהיה לך" – מפי הגבורה שמענום.
2. רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה א': מצוה א' היא הצווי אשר צוונו בהאמנת האלוהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו "אנכי ה' אלוקיך". ובסוף גמרא מכות (כ"ג ע"ב) אמרו: תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני. מאי קראה? "תורה צוה לנו משה" ר"ל: מנין [בגימטריא] תורה, והקשו על זה ואמרו: תורה בגימטריא תרי"א הוי? והיה המענה: "אנכי" ו"לא יהיה" מפי הגבורה שמענום. הנה נתבאר לך, ש"אנכי" מכלל תרי"ג מצוות, והוא ציווי באמונת האלוהות, כמו שביארנו.
3. אברבנאל :ואחרי אשר זקנינו וחכמינו כל אחד לדרכו פירש הדיבור הזה לפי דעתו, גם אני לא אחשוך פי ואבחר דרכי בפירושי ואומר: דיבור אנכי אינו מצוה, לא אמונית ולא מעשית, אבל היא הקדמה למצוות ואזהרות שיאמר בשאר הדיבורים, ועניינו להודיעם מי הוא המדבר אתם...
ה. מדוע לא אמר "אנכי אשר בראתי שמים וארץ"?
1. ר' יוסף אבן כספי (פרשן, מדקדק ופילוסוף; נולד ב-1297 בדרום צרפת): אין לשאול: למה אמר "הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אמר "אשר עשיתי שמים וארץ", כי הוא זכר להם החביב להם עתה (היציאה ממצרים).
2. אליהו בן אמוזג) – נולד באיטליה ב-1822, רב ופילוסוף, כתב פירוש למקרא): רבים שאלו למה לא נאמר "אנכי אשר בראתי שמים וארץ" והרבה תשובות נאמרו בדבר... ולדעתי הטעם הנכון, כי להיות שהתורה מורשה קהילת יעקב ואינה חובה לכל בני האדם, על כן תיאר עצמו ברוך הוא באלקי ישראל שהוציאנו מארץ מצרים, שהיא בריאת ישראל, ולא בריאת העולם שהוא דבר השוה לגוי וליהודי.
ו. פסוק ג': "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" - אחרי שהוא מסביר שהכוונה להיות משוחרר מאלוהים אחרים, כותב בעל "עקדת יצחק", ר' יצחק עראמה (נפטר כ-10 שנים אחרי גירוש ספרד): ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים ובאמונתם הם נמשכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זוית; וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה – כמו שיבוא בלא תחמוד.
ז. "לא תשא" -
1. רמב"ן: כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו, שהוא איסור להישבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו: על עמוד של שיש, שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירין בו.
2. קאסוטו (היסטוריון, רב וחוקר מקרא, נולד באיטליה ב-1883) סוטה מן הפירוש המקובל וכותב: לא תשתמש בשם ה' לכל דבר שווא, לא רק לשבועת שוא, כפי הפירוש המקובל, אלא בכלל לכל מיני דברי שוא, שבני אומות העולם משתמשים בעדם בשם אלוהיהם, כגון השבעות, כישופים, ניחושים וכיוצא באלה.
3. ספר "כד הקמח" לר' בחיי בן אשר (חכם ספרדי נולד ב-1255 בספרד, מפרשני המקרא)
המצוה הזאת (של כיבוד הורים) מן המצוות המושכלות (מובנת בשכל), לא פירש בכאן הכבוד הזה מה הוא, שיש לנו ללמוד אותו מכבוד האב הראשון העליון יתברך, שהתחיל בו "אנכי ה' אלוקיך", ויאמר הכתוב: כשם שציויתיך בכבודי תחילה, כן אנכי מצוך בכבוד אביך ואמך שהן שותפים עמי ביצירתך. ובא לומר, כי כשם שנצטוה באב הראשון יתברך, שיודה בו ובמציאותו שהוא אלקיו, כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו; וכשם שהזכיר "לא יהיה לך" שלא יכפור בו, כן יתחייב שלא יכפור באביו ואמו לומר על אדם אחר שהוא אביו; וכשם שהזכיר "לא תשא" שלא ישבע בשם אלוקיו לשקר ולשוא, כן יתחייב שלא ישבע בחיי אביו ולא בשם אביו לשקר ולשוא, ושלא יעבוד אותו מפני ירושת ממון או ירושת כבוד או מעלה אחרת.
ח. פסוק י"א: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" - בנו יעקב (פרשן תנ"ך מודרני' נולד בגרמניה ב-1862) אין הכוונה כאן לאריכות ימיו של הפרט אלא ל"אריכות ימים" לכלל, לציבור, לקיום העם.
כיצד מעירים לאבא? סנהדרין פ"א ע"א: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: "אבא, עברת על דברי תורה" אלא אומר לו: "אבא, כך כתוב בתורה?"
סוף סוף היינו הך! אלא אומר לו: "מקרא כתוב בתורה כך הוא".
ט. פסוק י"ב :"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – ר' יצחק אברבנאל: ואחר שהזהיר שלא יזיק אדם את חברו במעשה רע לא בגופו, לא באשתו, ולא בממונו – הזהירו... "לא תענה ברעך עד שקר".
ומלבד שהזהיר בזה, שלא יעיד אדם שקר, נכלל בו הלועג על חברו, והמספר לשון הרע, והרכיל, והמלבין פני חברו ברבים ודומיהם.
