בלוג יהדות חברה וקהילה

'עת שערי רצון' – המכונה 'פיוט העקדה' – לר' יהודה בן שמואל אבן עבאס (רצוי לקרוא את המאמר כשהפיוט מונח לפניכם) – מושר בקהילות של יוצאי ספרד ובני עדות המזרח ברה"ש לפני התקיעות בשופר. הפיוט הוא תיאור דרמטי של עקדת יצחק המשלב בהרחבה מדרשי חז"ל. הפייטן אורג במלאכת מחשבת את המדרשים שנכתבו אודות סיפור העקדה – מדרשים שבאו למלא את הצמצום והשתיקה הנוראה שבסיפור העקדה, כפי שהוא משתקף בתורה. המדרש מתאר בהרחבה לא רק את תחושותיהם ומחשבותיהם של 'גיבורי העקדה' – אברהם ויצחק – אלא גם את שרה אשר אינה נוכחת בדרמה, ונותנים לה 'תפקיד מרכזי'; כך גם עשה הפייטן, כשהדגיש את רקמת יחסי האהבה והדאגה שבין האם שרה לבנה יצחק.

----------------------------------

'לעקוד' משמעו הפיסי הוא לקשור ולאסור בחבלים, ובערבית, 'עַקְד', יש לו משמעות מושאלת – חוזה והסכם, באשר הצדדים נקשרים במעין ברית, ומכאן 'עקִידה' או 'אִעְתִקאד'– אמונה או אידיאולוגיה. הפס' אצל יעקב הרועה: "וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד" (בר' ל' מ') – משמעו שיעקב היה נותן סימנים, פסים שונים ברגליהן ובידיהן של הצאן, במקומות שבהן רגילים לעקוד ולכפות אותן לפני גזיזת הצמר. ונבקש מהשם: 'וְצֹאנְךָ בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד', תזכור אותנו לטובה בזכות עקדת יצחק ובזכות האבות אברהם ויעקב.

----------------------------------

בתחילה מתוארת שיחה בין אברהם המבקש לקיים את רצון הא-ל לבין שרה שאינה יודעת דבר על כך. בבית 2: "אמר לשרה"... מבקש אברהם רשות משרה לקחת איתו את יצחק מתוך רצון לחנכו לעבודת ה'; שרה מגיבה: "לכה, אדון, אך אל תרחק" – מחד גיסא היא רעיה נאמנה הסומכת על בעלה (משתמשת באותו הפועל של – 'לֵך לְך') , אך מאידך גיסא, היא גם מגוננת על בנה כאם אוהבת הדואגת לבנה יחידה. אברהם מגיב לדבריה בביטוי דו משמעי: 'עבודת שחק' – יכול להישמע כלימוד ותפילה, אך הקורא מבין שה'עבודה' כאן פירושה 'הקְרבה'. אברהם אבינו המבקש לצאת ידי חובת הא-ל והאדם, ולא להוציא מפיו דבר שקר, מסכם את השיחה במשפט דו משמעי נוסף: 'יהי לבֵך בא-ל בוטח' – יש לבטוח בא-ל שהבטיח זרע וקִיים, וגם בא-ל המבקש את נפשו של הבן. על דמותה של שרה נוכל ללמוד גם מדבריו של יצחק היודע, כי הוא עומד להישחט, ומתוך מסירות מופנית דאגתו לאמו – בית 9: "שׂיחו לאמי כי שׂשׂונה פנה"... יצחק מביע את אהבתו העזה לאמו ודאגתו לה שלא תחזיק מעמד כשייוודע לה על שחיטתו, ובין לבין הוא מבקש מאביו שיקח את הנותר מאפרו לאמו – 'אפר תחת פאר'. 'גיבור' נוסף בדרמה הוא המזבח המשמש עדות אילמת לדרמה המתרחשת על ההר. הצער, ההתרגשות והמתח גוברים, כאשר מלאכי השמים מתערבים, בוכים [גם אברהם בכה: "והמון דמעיו נוזלים בחיִל" – (בית 8)], מתחננים ומבקשים רחמים: "אנא תְנה פדְיום וכופר הבה, אל יהי עולם בלי ירח" (בית 11); ושיא המתח הוא בבית 12, כשהמלאך מבשר: "אל תשלחה יד אל שְליש (אחד משלושת האבות) אורַיים", ואז באה ההכרזה המקוּוָה: "שערי רחמים אני פותח", ובכך היא סוגרת מעגל, כאשר היא נקשרת אל הפתיחה באותן המלים: "עת שערי רצון להיפתח".

מאז ומעולם ראו היהודים בפרשת העקדה ביטוי נאמן לקידוש ה' שלהם, מעין 'מעשה אבות סימן לבנים'; וכאשר כתבו פייטנים על עקדת יצחק, הבינו הכל שהכוונה היא על הטבח וההרג שנערכו בקהילותיהם, ובכך כרכו את עקדת ימיהם בעקדת העבר, וזאת במיוחד אצל קהילות אשכנז שסבלו 'עקדות' ופרעות בתקופת מסעי הצלב. עתה נבין את סיום הפיוט – העקדה ההיסטורית הפותחת את הפיוט חוברת אל חתימתו, שבה כנסת ישראל בהווה מזכירה למרום שצאצאיו נטבחים גם עתה על קידוש ה': "עֵדה סוערה ונגועה", ולכן ע"י לקיחת קרני אֵילו של יצחק והפיכתן לתקיעות שופר ממליכים את הקב"ה ומזכירים לו את ברית האבות ומבקשים פדות וגאולה ע"י שליחת ינון ואלי-ה. בית זה חוזר בפי הקהל בקול גדול, באשר בשעה זו שערי השמים נפתחים והארה, שפע ורחמים יורדים; ואין כמו העקדה לגלגל זכות על עם ישראל.

פרו' משה בר אשר – חתן פרס ישראל ונשיא האקדמי-ה ללשון העברית – כותב כי היו שני מנהגים אצל יהודי צפון אפריקה הקשורים לקריאת פיוט זה. שעת מצוקה, בדומה לעקדה, היא גם השעה שבה האשה כורעת ללדת, באשר מרחפת סכנה הן לחייה והן לחיי העובר. ונהגו לומר את הפיוט, כאשר צירי הלידה אחזו את היולדת; והיו מזעיקים גברים, ופעמים כיתה עם המלמד, כדי לקרוא את פיוט העקדה; ואִם התקשתה היולדת היו גם תוקעים בשופר, וכך עשו עד שהתינוק נולד. והיו נשים שבתודעתן זיהו את הלידה עם ה'עקדה'. בעיר פאס היתה ה'עקדה' קשורה בברית המילה, ונהגו לקרוא אותה בטקס, שנחוג בלילה שלפני הברית והנקרא 'ברית יצחק' ('שולם זוכר' בפי אחינו יהודי אשכנז), כתפילה שלא תקרה תקלה לנימול בשעת הברית. וכך הודות לעקדה נתאחדו האב, הבן והצאצאים – ברית בין הבתרים לאברהם, ו'ברית יצחק' שמרו על כנסת ישראל לאורך הדורות ; ושנזכה לשמוע שופרו של משיח, אכי"ר!

משה אוסי עורך סיורי סליחות בירושלים
לפרטים:
Mosheossi@gmail.com  09-8335016