בלוג יהדות חברה וקהילה

(תקציר מתוך הספר: "החוט של סבא")

– "שָׁלוֹם לְךָ, הָרַב.... יְחִיאֵל?"
מַכְרִיז רַב הַשְּׁכוּנָה, חֲצִי שׁוֹאֵל...
– "עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם!" – מֵשִׁיב ר' יִחְיֵא כְּהֶרְגֵּלוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים,
מוֹשִׁיט יָד לָרַב וּמַזְמִינוֹ אֵלָיו לַחֲנוּת – בִּפְנִים.
– "אַךְ לָמָּה וּמַדּוּעַ תֹּאמַר שֶׁאֲנִי רַב –
וַהֲרֵי עִם הַבְּרִיּוֹת לָרִיב – לֹא אֹהַב"...
מִתְלוֹצֵץ ר' יִחְיֵא וְדוֹחֶה אֶת תֹּאַר הַכָּבוֹד,
מַדְגִּישׁ שֶׁהוּא רַק אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹד...
וּבְלִבּוֹ הוּא תָּמֵהַּ – מִתְפַּלֵּא
מַה הוּא זֶה שֶׁבִּכְבוֹדוֹ עוֹלֶה –
שֶׁרַב הַשְּׁכוּנָה אֶל חֲנוּתוֹ מַגִּיעַ
בְּעֶרֶב פֶּסַח, פִּתְאֹם בְּמַפְתִּיעַ.

מֵאַחַר שֶׁכַּיָּדוּעַ לְךָ אֲנִי רַב הַשְּׁכוּנָה,
אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתִי נֶאֱמָנָה,
וּבְעֶרֶב חַג הַפֶּסַח – הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא
לִמְכֹּר אֶת הֶחָמֵץ – הֲרֵי זוֹ חוֹבָה!
אָז הִנְנִי, גַּם כָּאן – לְפָנֶיךָ,
וְאַתָּה – מְכֹר לִי כָּעֵת אֶת חֲמֵצֶךָ.
רַק קֹדֶם אוֹדִיעֲךָ – כַּמָּה עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם,
כְּדֵי לְהַסְדִּיר אֶת הַמְּכִירָה, בְּאֹפֶן שָׁלֵם"...
– "רֶגַע, כְּבוֹד הָרַב, אָנָּא הַמְתֵּן"...
עוֹצְרוֹ ר' יִחְיֵא, אֶת הַקֶּצֶב מְמַתֵּן.
– "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...
הוֹאֵל נָא לְהַסְבִּיר אֶת צְעָדֶיךָ!"
– "הַאֻמְנָם בִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶמְכֹּר לְךָ אֶת הֶחָמֵץ?
אֵין בְּכָךְ כָּל קֹשִׁי! לֹא צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ!
אֲנִי, הַמּוֹכֵר, אֹמַר לְךָ כַּמָּה עַל סְחוֹרָתִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ
וְאַתָּה, הַקּוֹנֶה, תְּשַׁלֵּם לִי כָּל מַה שֶׁיִּדָּרֵשׁ"...
– "לֹא, אֵינְךָ מֵבִין, רֶבּ יְחִיאֵל!" – פּוֹסֵק הָרַב,
וּכְבָר מוּכָן הוּא לִשְׁטֹחַ שׁוּב אֶת דְּבָרָיו...
אַך ר' יִחְיֵא – בְּחִיּוּךְ רָחָב,
לוֹמַר אֶת דְּבָרוֹ גַּם הוּא חָב:
– "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי אָמְנָם סוֹחֵר חָדָשׁ וּפָשׁוּט
אַךְ כָּל יֶלֶד יָכוֹל לְהַסְבִּיר לְךָ אֶת כְּלָלֵי הַשּׁוּק:
מִי שֶּׁקּוֹנֶה – מְקַבֵּל סְחוֹרָה
וְנוֹתֵן כֶּסֶף – בִּתְמוּרָה,
וּמִי שֶׁמּוֹכֵר – מְקַבֵּל תַּשְׁלוּם
וְלֹא מְשַׁלֵּם כְּלוּם!"
– "לֹא, רֶבּ יְחִיאֵל, אֵינְךָ צָרִיךְ מַמָּשׁ לִמְסֹר לִי אֶת סְחוֹרָתְךָ!
כָּל חֲמֵצְךָ כֻּלּוֹ – יִשָּׁאֵר לוֹ בַּחֲנוּתְךָ...
אַתָּה תִּמְכֹּר לִי אֶת הֶחָמֵץ רַק כִּבְיָכוֹל
וְזֶה יִשָּׁאֵר בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת וְיֵחָשֵׁב כֶּעָפָר – כַּחוֹל"...
– "אֲבָל, כְּבוֹד הָרַב, הֲלֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל 'בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא'...
וְלַעֲבֹר עַל אִסּוּר חָמוּר זֶה אֵינֶנִּי כְּלָל רוֹצֶה..."
צָחַק ר' יִחְיֵא בִּלְבָבִיּוּת
וְהָרַב – שָׁתַק, בְּהַבְחִינוֹ בַּמְּגַמָּתִיּוּת...
אוֹ אָז מָצָא לוֹ ר' יִחְיֵא שְׁעַת כֹּשֶׁר
לְהַסְבִּיר עֶמְדָּתוֹ, בִּנְחִישׁוּת, בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר:
בְּשֵׁטֶף מַדְהִים, בְּקֶצֶב שֶׁאֵין אִישׁ מְצַפֶּה
הֵחֵל מְצַטֵּט דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵהַגְּמָרָא – מַמָּשׁ בְּעַל-פֶּה!
עוֹבֵר לַ'הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה' – וּמְסַפֵּר בְּקוֹל חֲרִישִׁי
כָּל הַיָּדוּעַ לוֹ בְּעִנְיָן זֶה – מִנִּסְיוֹנוֹ הָאִישִׁי.
אֵיךְ נָהֲגוּ בֶּחָמֵץ אֲבוֹתָיו בְּתֵימָן, בְּדֶרֶךְ שֶׁל מְכִירָה מַמָּשׁ
וְכֵיצַד פּוֹתֵר הוּא אֶת הַבְּעָיָה – כְּסוֹחֵר חָדָשׁ...
- - -      - - -     - - -
כָּל אוֹתָהּ עֵת שֶׁהִרְצָה ר' יִחְיֵא אֶת דְּבָרָיו,
הִקְשִׁיב הָרַב לְכָל מִלָּה – קֶשֶׁב רָב.
– "רֶבּ יְחִיאֵל הַיָּקָר, אֵין אוֹמְרִים שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו
אַךְ דְּבָרֶיךָ נָעֲמוּ לְאָזְנַי נֹעַם רָב.
אֵינֶנִּי מַכִּיר עוֹד סוֹחֲרִים שֶׁכְּמַעֲשֶׂיךָ יַעֲשׂוּ בְּכָזֹאת הַקְפָּדָה
וּלְפִיכָךְ, עֲבוּרָם – מְכִירַת חָמֵץ זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה.
בְּךָ – נִכָּר שֶׁתַּלְמִיד-חֲכָמִים גָּדוֹל הִנְּךָ
וְלֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא רַק לְשַׁבֵּחֲךָ!
יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל!
צַדִּיק אַתָּה, ר' יְחִיאֵל!"

וְר' יִחְיֵא בְּרֹב עַנְוְתָנוּתוֹ מוֹחֶה
עַל דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח וּמִיָּד אוֹתָם דּוֹחֶה.
מִתְנַצֵּל עַל שֶׁבִּדְבָרָיו גָּרַם לָרַב עִכּוּב
וּמִיָּד מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, עוֹשֶׂה עוֹד סִבּוּב...
מְמַלֵּא כּוֹס... וּמִינֵי קְלָיוֹת מְלֹא הַיָּדַיִם,
מְכַבֵּד אֶת הָרַב: "'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם'...
וְ... 'אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ – אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ'...
יָקוּם הָרַב וְיֹאכַל מִמַּעֲשֵׂי יָדַי... 'בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ'..."
וְהָרַב – הָמוּם אַף נָבוֹךְ,
לֹא זָכוּר לוֹ כָּזֶה מָבוֹךְ:
יְהוּדִי יָקָר, תַּלְמִיד חָכָם וּבַעַל מַעֲלָה
מַקְטִין עַצְמוֹ כָּל כָּךְ וְלָרַב נוֹתֵן כָּבוֹד וּגְדֻלָּה...
- - -      - - -     - - -
הַמְּלָאכָה מְרֻבָּה,
לְסַיְּמָהּ – זוֹ חוֹבָה.
אִישׁ חַיִל חָרוּץ,
לְלֹא לֵאוּת וְתֵרוּץ,
יִשְׁלַח יָדוֹ בְּכָל מְשִׂימָה הַדְּרוּשָׁה לֶחָג הַקָּרֵב,
וְיַעֲשֶׂהָ בִּרְצִינוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת – מִכָּל הַלֵּב:
יַשְׁרֶה צִמּוּקִים וְיִסְחֲטֵם לְמִיץ עֲנָבִים לַ'קִּדּוּשׁ',
יָכִין חֲרֹסֶת, אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַחֹמֶר קִבֵּל מִיָּדָיו כִּתּוּשׁ,
יִטְחַן בְּמוֹ יָדָיו אֶת הַתַּבְלִינִים וְיָכִין 'חִלְבֵּהּ' וּ'סְחוּג'
וְעוֹד כָּל מַה שֶׁבַּעֲדַת הַתֵּימָנִים – לַעֲשׂוֹת נָהוּג.
אַף יַעֲזֹר לְאִשְׁתּוֹ אֶת כְּלֵי הֶחָמֵץ – בִּכְלֵי הַפֶּסַח לְהַחֲלִיף
וְאֶת הַבַּיִת בְּמִצְרְכֵי הֶחָג – לְמַכְבִּיר יָצִיף,
בְּהַסְבִּירוֹ לְכָל בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁכָּל זֶה נָחוּץ
כִּי גַּם לְאַחַר הֶחָג לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ דְּבַר חָמֵץ מִבַּחוּץ,
מֵחֲשַׁשׁ אִסּוּר 'חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח'
וּמִתּוֹךְ הִתְעַלְּמוּת מִמְּכִירַת חָמֵץ – לְפִי כָּל נֹסַח...
חוֹזֵר ר' יִחְיֵא וּמְשַׁנֵּן בְּפִי כֹל אֶת הִלְכוֹת הֶחָג וְנוֹתֵן הוֹרָאוֹת,
מַסְבִּיר הַחֻמְרוֹת וְטוֹעֵן שֶׁמִּצִּדּוֹ – מוּכָן הוּא לֶאֱכֹל חָמֵץ רַק בְּשָׁבוּעוֹת...
... וּבְהַגִּיעַ עֶרֶב הֶחָג –
וַיַּשְׁכֵּם ר' יִחְיֵא בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת... אוֹפַנָּיו,
כַּמּוּבָן – אֶל חֲנוּתוֹ הַקְּטַנָּה מְיֻעָדוֹת פָּנָיו...
וְאַף כִּי הַשָּׁעָה כֹּה מֻקְדֶּמֶת,
חֲבוּרַת יְלָדִים – אֶת פָּנָיו כְּבָר מְקַדֶּמֶת.
הֵם הֲרֵי מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה יָפֶה זוֹכְרִים
שֶׁהֶחָמֵץ בְּחִנָּם בְּעֶרֶב חָג, וְאִם לֹא מַקְדִּימִים – יֵשׁ תּוֹרִים...
אָז בְּשִׂמְחָה הֵם רָצִים – מְרִיעִים:
"הַתֵּימָנִי הִגִּיעַ!" – הֵם מוֹדִיעִים!
וְטוּר אָרֹךְ שֶׁל יְלָדִים אַחֲרָיו מִשְׂתָּרֵךְ,
מְזָרְזִים אֲחֵיהֶם וְצוֹעֲקִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ:
"הֶחָמֵץ בְּחִנָּם הַיּוֹם אֵצֶל הַתֵּימָנִי!"
דּוֹחֲקִים זֶה אֶת זֶה: "אֲנִי הָרִאשׁוֹן! אַתָּה הַשֵּׁנִי!"
וְר' יִחְיֵא מִתְבּוֹנֵן, מְחַיֵּךְ וְלִבּוֹ מְהַרְהֵר:
יְלָדִים אֵלֶּה אֲנִי מַכִּיר, אֵלֵךְ וַאֲשַׂמְּחֵם מַהֵר!
חֶלְקָם הֲרֵי בָּאִים מִמִּשְׁפָּחוֹת הָרְאוּיוֹת לִצְדָקָה,
בָּרוּךְ שֶׁזִּכַּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ הַיּוֹם דַּוְקָא!
בִּמְהִירוּת מוֹשִׁיט ר' יִחְיֵא וַפְלִים וְעוּגִיּוֹת מְלֹא חָפְנָיו,
חֲפִיסוֹת – חֲפִיסוֹת, לְכָל הָעוֹמְדִים – מְקַפְּצִים לְפָנָיו.
וּמֵרֹאשׁ הַתּוֹר – חוֹזְרִים לְסוֹפוֹ שׁוּב
אוּלַי יַסְפִּיקוּ לְקַבֵּל עוֹד מַשֶּׁהוּ מָתוֹק וְאָהוּב.
יֵשׁ כַּמּוּבָן גַּם מִי שֶׁדּוֹחֵף, מְרַמֶּה וּמֵרִים יָד,
אַךְ, כַּצָּפוּי, ר' יִחְיֵא מַבְחִין בּוֹ מִיָּד:
– "לָמָּה אֶת רֵעֲךָ תַּכֶּה?
אוּלַי בְּסַבְלָנוּת כְּמוֹ כֻּלָּם תְּחַכֶּה?"
- - -      - - -     - - -
עַד מְהֵרָה –
נֶעֱלֶמֶת הַסְּחוֹרָה!
כָּל חָמֵץ וְתַעֲרֹבֶת חָמֵץ – חֻסְּלוּ עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן!
לֹא נוֹתַר גַּרְגֵּר, לֹא עַל הַמַּדָּף וְלֹא בָּאָרוֹן!
מְמַהֵר ר' יִחְיֵא, עַד מְאֹד הוּא נֶחְפָּז
כָּל רֶגַע בְּיוֹם זֶה – עֲבוּרוֹ יָקָר מִפָּז.
נִכְנַס לַמַּחְסָן וְיוֹצֵא לֶחָנוּת וְחוֹזֵר חָלִילָה,
מְנַצֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁתְּנוּעַת הַקּוֹנִים עֲדַיִן לֹא הִתְחִילָה.
מוֹרִיד וּמַעֲלֶה, לוֹקֵחַ וּמֵבִיא – בְּהִתְלַהֲבוּת וּזְרִיזוּת רְאוּיָה לְהַעֲרָצָה,
וּמֵרֹב חָפְזָה –  אֵינוֹ חָשׁ בַּתְּזוּזָה אוֹ בָּעַיִן שֶׁבּוֹ מְצִיצָה...
– "בֹּקֶר טוֹב, רֶבּ יְחִיאֵל!" – מַכְרִיז רַב הַשְּׁכוּנָה,
לְעֵבֶר ר' יִחְיֵא, שֶׁעֵינָיו מִשְׁתָּאוֹת לְנֹכַח כָּל הַתְּכוּנָה.
– "רֶבּ יְחִיאֵל, זֶה זְמָן רַב שֶׁאָנוּ מִבַּחוּץ בְּמַעֲשֶׂיךָ מִתְבּוֹנְנִים,
וְאַל נָא תַּחְשֹׁב לְרֶגַע שֶׁאוֹתְךָ אָנוּ חָלִילָה בּוֹחֲנִים.
רַק חָפַצְתִּי לְהַרְאוֹת לְתַלְמִידַי אֵלֶּה – הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה,
כֵּיצַד נוֹהֵג צַדִּיק כָּמוֹךָ, וּמָה אָכֵן רָאוּי שֶׁיֵּעָשֶׂה"...
– "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,
אַל נָא תְּרוֹמְמֵנִי בִּפְנֵי תַּלְמִידֶיךָ"... –
שׁוּב מְנַסֶּה ר' יִחְיֵא בְּבוּשָׁה – לְהִצְטַנֵּעַ,
אַךְ הָרַב בְּשֶׁלּוֹ, מַמְשִׁיךְ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ:
– "רֶבּ יְחִיאֵל, כְּבָר סִפַּרְתִּי לְתַלְמִידַי הַכֹּל – אוֹדוֹתֶיךָ
וְהִמְלַצְתִּי – שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל – יְנַסֶּה לְחַקּוֹת מַעֲשֶׂיךָ.
תַּלְמִיד חָכָם הִנְּךָ, גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, צַדִּיק נִסְתָּר
וּמִן הָרָאוּי שֶׁכָּל יְרֵא-שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת – יְהֵא אַחֲרֶיךָ תָּר"...
– "קָטֹנְתִּי... קָטֹנְתִּי עַד מְאֹד...
אַל נָא מִמְּךָ... אַל תּוֹסִיף עוֹד!"
נִפְרַד הָרַב מֵר' יִחְיֵא לְשָׁלוֹם וְיוֹצֵא עִם פָּמַלְיָתוֹ
וְר' יִחְיֵא מִתְעַשֵּׁת מִיָּד וּבִן-רֶגַע פּוֹנֶה אֶל בִּתּוֹ,
זוֹ שֶׁעָמְדָה לְצִדּוֹ כָּל הַשָּׁבוּעַ וְצָפְתָה בַּנַּעֲשָׂה,
גַּם עַתָּה עִם בּוֹא הָרַב, מֵרֶגַע הַכְּנִיסָה.
– "הוֹ בִּתִּי, אַל נָא יְהִי הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ שָׁגוּי – לַחְשֹׁב שֶׁבְּשֶׁל כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי – לִשְׁבָחִים אֲנִי רָאוּי!
הקב"ה הוּא שֶׁנָּתַן לִי חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵי רוֹאַי,
הוּא שֶׁעָזַר לִי לְסַדֵּר מַעַרְכֵי לְשׁוֹנִי וּמִלּוֹתַי,
רַק כָּךְ מָצָאתִי חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵי רַב הַשְּׁכוּנָה
וְאֶת שֶׁלָּמַדְתִּי מֵאֲבוֹתַי וּמִמּוֹרַי – יִחֵס לִי לִתְבוּנָה.
אֵין זֶה אֲנִי, אֶלָּא מַה שֶּׁבְּאַמְתַּחְתִּי,
מִנְהֲגֵי אֲבוֹתַי, מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִמִּשְׁפַּחְתִּי.
כָּךְ הִנְחַנִי אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,
לִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר, כְּמוֹ יָהֳלוֹם,
עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, לְפִי מִנְהַג אֲבוֹתֵינוּ
גַּם אִם לֹא רַבִּים נוֹהֲגִים כְּמוֹתֵנוּ.
וַאֲנִי, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְבֵן, מַרְאֶה לָךְ עַתָּה אֶת זוֹ הַדֶּרֶךְ,
וּמְבַקֵּשׁ: זִכְרִי וְשִׁמְרִי לָעַד אֶת זֶה הָעֵרֶךְ!
שֶׁהֲרֵי 'וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ'וְ'הוֹלֵךְ תָּמִים – יִוָּשֵׁעַ'–
אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם, שֶׁאֶת דְּבָרָיו אֲנִי כְּשׁוֹמֵעַ.
וַאֲפִלּוּ 'חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה', לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים',
וְלָכֵן – 'אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה''– לְעוֹלָמִים.


הסיפור (המופיע כאן בגרסתו המקוצרת) לקוח מהספר "החוט של סבא- סיפורי מופת מחייו של ר' יחיא קאפח זצ"ל"

ניתן להשיג את הספר באתר האינטרנט של מכון מש"ה לחקר משנת הרמב"ם