כהן, זכריה-יחיא בן יוסף

מרי זכריה-יחיא בן יוסף כהן נולד בצנעא בשנת ת' (1640). בגיל ארבעים היה מגולי מוז"ע.

לאחר הגלות היה מגדולי החכמים בצנעא, ושימש דיין בחברת ראב"ד מרי שלמה בן סעדיה מנזלי. ב"אגרת הבשורות", אשר כתבו חכמי צנעא ושלחו אל הקהילות השונות לאחר הגלות, הוא מוזכר כאחד החכמים התומכים להוסיף את תפילת הלחש במוסף של ר"ה, שלא היה נהוג בתימן קודם לכן. כמו כן הוא מוזכר כתומך בתקנה לתקוע שלושים קולות בחזרה ש"צ במוסף של ר"ה. הוא התנגד לתקנה השלישית לתקוע בשופר בתפילת הלחש.

לאחר פטירת ראב"ד, מרי שלמה מנזלי, בשנת ת"ן (1690), הוא נבחר לרב ראשי וראב"ד, ושימש בתפקידו עד לפטירתו. חבריו בבית הדין היו: מרי משה בן סעדיה קטיעי ומרי חיים בן שלום צבטאני. הוא היה ראב"ד הקבוע השני בצנעא לאחר הגלות. נפטר בצנעא בשנת תע"ה (1715).