אלשיך, יחיא בן נתנאל *

מרי יחיא בן ר' נתנאל הלוי אלשיך נולד בצנעא בי"ג בתמוז תרע"ה (1915), לאחת המשפחות החשובות בצנעא. בגיל שש שנים התייתם מאביו וגודל ע"י סבו, ר' יחיא עוזרי, ודודיו מצד אמו. מילדותו ניכרו בו סימנים של חכמה, זיכרון ואהבת הלימוד. נשא לאישה את בתו של מרי שלמה קארה, ועסק בהרבצת תורה לילדי ישראל. הוא מופיע ברשימת שלושת המלמדים יחד עם מרי יוסף שמן ומרי יוסף קורח, אשר קיבלו סיוע כספי מגורמים בארץ באמצעות השליח חיים צדוק.

הוא שימש ראש בית המדרש של כניס אלשיך.

בשנת תש"י (1949) עלה בעלייה הגדולה לארץ עם כל הספרייה המפוארת של בית כנסת אלשיך - מבתי הכנסת הגדולים והחשובים בצנעא ובתימן כולה. במו ידיו העלה את הספרים וכתבי היד למטוס, אך בארץ גנבו לו את כל רכושו הרוחני העצום שהביא עמו, ושיקרו לו במצח נחושה כי הספרים נשרפו, ואף ביימו כביכול שריפה. כך נעשה גם עם כתבי היד וספרי הקודש של משפחת קורח מצנעא ומשפחות רבות נוספות.

גניבת ילדי תימן, גניבת כתבי היד הרבים, הרס הדת וכפיית הילדים לקבל חינוך חילוני אנטי דתי ע"י אישים מסוימים והממסד הפוליטי בארץ, גרמו לו צער רב, והוא החל לפעול עם רבנים נוספים מיוצאי תימן לשמור על המסורת. הוא סבל רבות בשל כך, ואף הוכה מספר פעמים ע"י בריונים מטעם עסקני שלטון מפא"י, וקרא על עצמו את הפסוק: "גֵוִי נתתי לַמַכִים ולחָיי למורטים". מפורסמת בשמו האמירה, כי לאור ההרס והכפייה בחיי הדת של העולים מתימן ייתכן, ועדיף היה להישאר בתימן יהודים, מאשר לנהוג כלא יהודים בארץ הקודש. והוא לא היה היחידי.

בשנת תש"ך (1960) נבחר לחתן התנ"ך העולמי השני למבוגרים - תחרות אשר אינה קיימת, והדהים בידיעותיו ובזיכרונו את כל השופטים ואת כל הציבור היהודי. הוא היה תנ"ך מהלך. הוא מונה לחבר ההנהלה העולמית של חידוני התנ"ך וממחברי השאלות.

מרי יחיא היה דרשן ובעל רגש רב, רבים נהרו לשמוע את תפילותיו ודרשותיו. כדרכם של חכמי תימן שלב תורה ועבודה, והתפרנס מהגהת ספרי תורה במשרד הדתות. היה מנהיג בקהילתו, שר בשמחות, מנחם אבלים וכדומה.

לאחר יציאתו לגמלאות שימש ראש ישיבה בירושלים, ורבים היו באים לשמוע את שיעוריו. היה בקי אף ברפואה טבעונית והפיק רפואות מצמחי מרפא באופן אישי, וכשהיו באים אליו חולים היה אף מתפלל בעבורם. עניו וצנוע היה, הוקיר תלמידי חכמים, תלמידים, צעירים ויהודים מן השורה.

הוא נחשב לאחד מגדולי חכמי תימן בדור העלייה הגדולה לארץ.

נפטר בירושלים בכ"א במרחשון תשנ"ז - 96/11/3. נקבר בהר המנוחות ליד קברו של החיד"א.