פרשת שבוע

א. ל"ב ד' – "הצור תמים פעלו": פעמים מספר מכונה ה' 'צור' (צוריאל, צורישדי), צור הוא סלע, וכמו הצור היציב והחזק והבלתי ניתן לשינוי, כך ה' - צור ישראל - תקיף ונחוש שאינו משתנה, ולכן נקרא הבורא – יוצר – שצר צורת האדם / החומר, מגביל וקובע להם את המוצקות ואת החוזק. ומכאן גם 'מצור' - שסוגר את העיר בחזקה, וכן ה'צואר' - כי הוא צר וקשיח.

א- "לֹא יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה" (כ"ב ה')

מה הסיבה לכך, ואיזו תועבה תצמח מכך?

1. "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (י"ח י"ג)

אנו קוראים בפרשה. בימינו 'תמים' הוא נאיבי, ילדותי, שאינו שואל ואינו חוקר. ולא זו הוראתו במקרא! בלשון המקרא תמים הוא שלם, ללא פגם וחיסרון, כפי שמתרגם הירושלמי: שַׁלְמִין תְּהוֹן בְּדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן= שלמים תהיו ביראת ה' א-לוהיכם.

להלן מגוון הוראותיו של המושג "תמים" במקרא:

על קצה הלשון

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם..את בְּרָכָה"

1. הבְּרָכָה – שפע מֵי הבְּרֵיכָה עם דיבוק של הַבְרָכָה

"נֶפֶשׁ-בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם-הוּא יוֹרֶא" (משלי י"א כ"ה) - נפש הנוהגת תמיד לברך אנשים אחרים ונותנת להם די מחסורם, תהיה מדושנת-עונג, תתענג על ה' ותזכה גם לשפע חומרי; ואדם המרווה את צמאונם של אנשים אחרים, גם הוא יִרווה, האל יגמלהו בכך שהוא בעצמו יִרווה וישבע.

על קצה הלשון

על ברית מֶלַח, מַלָּח וממולח

ה. הידעת?

א. בעקבות המלה 'שקערורות' - האותיות ע' ו-ק' 'אוהבות ', עפי"ר, לבוא סמוכות זו לזו: עקום, עקר, עקף, עקד, עקץ, צעק, עקב, מעוקב, לעקל, מועקה, עמק, ערק, עשק, עתיק, ענק, עסק, מקצוע, רקע, פקועות,קעור, שקע, תקע, בקעה, קערה, נקע, קרע, קבע, קובּעת, לקעקע, קרקע. הסיבה לכך, כי הגיית הק' ביסודה היא משורשי הלשון והחיך - וקרובה להגיית ה-ע' הגרונית. ובארמית הן עשויות להתחלף: ארעא=ארקא (ובעברית 'ארץ'); ומהן התעשרה העברית במלים: אירוע, ארעי, עראי והארקה.

אביב, ניסן וראש החודשים

1. מהו חודש ה'אביב'?

ר' אברהם אבן עזרא – 'כוכב' ללא מזל

עמודים

Subscribe to פרשת שבוע