ענק זה ייחודי ליהודיות צנעא, והוא פאר היצירה של הצורף היהודי, בה הפגין מיומנות גבוהה ביצירה של חלקים זעירים תלת-מימדיים בעבודת פיליגרן פתוחה (ללא רקע). הרשת המעודנת העניקה לו את שמו - לבה שבכ (=שכבה, רשת), (בהשוואה ללבה צפוף, פריט AHT.04.11). תכשיט יוקרתי זה, שמחירו 40-30 ריאל (טאלר אוסטרי) הוענק לכלה ע"י אביה או חתנה לקראת נישואיה, וסימן את מעמדה הכלכלי של העונדת. הכלה ענדה אותו בטקסי הקידושין והייחוד על הסנטר (מחובר לעטרת הפנינים הגבוהה), מה שהעניק לה מראה ייחודי (ראו תמונה 1) והבחין אותה מהכלה המוסלמית הצנעאנית.

תכשיטי האישה היו פארה, סימן למעמדה האישי והכלכלי, הדתי והאתני, למרכיביהם (משולש, רוזטה, אלמוגים, ענברים ועוד] יוחסו כוחות מאגיים להגנה מפני עין הרע ושדים ולמשיכת השפע האלוהי לבריאות ופוריות. מערכת התכשיטים החגיגית, הגדולה והכבדה נענדה בשבתות ובאירועים חגיגיים – אז יכלה להפגין את כל סימני מעמדה. אולם בימות החול ענדה האישה תכשיטים מועטים, במשקל נמוך יחסית, דוגמת ענק קטן-מידות וצנוע זה, המספק הגנה מאגית ומרמז למעמדה, אך נוח למילוי עבודות הבית, השדה ומלאכת היד. אפשר גם שתכשיט זה נענד ע"י נשים שמעמדן הכלכלי נמוך, או ע"י ילדות-נערות, שההידור היה אסור עליהן ושמור רק לנשואות.

על המענקה ראו פריט (03. AHT. 11). למענקה תבנית אחידה אך היה גיוון בגודל הענק ובסוגי החרוזים. ענק זה קטן יחסית, ובו מאפיינים ייחודיים, לא רק משולשי הקצה מוזהבים, אלא גם החרוזים העגולים העשויים בעבודת חוט, ומחליפים את חרוזי תות מגרגירי כסף, לעתים פנינים החליפו את חרוזי הקוביות המתומנות.