קַריַת צְפַא

ארבעה ישובים היו באזור סר בהם חיו יהודים: רגאם, צפא, צ'ראב וצובאחה.

שם הכפר ידוע לי לראשונה משנת שנ"ב-1592. בשנה זו העתיק הסופר ר' דוד בן שלמה נדאף את משנה תורה לרמב"ם. בידינו נותרו שלושה הספרים הראשונים: מדע, אהבה וזמנים.

בקולופון כתוב:

נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע הרב רבנו משה בר' מימון הספרדי זכרונו לברכה. בתרין בשבא דהוא עשרין יומין לירח שבט שנת אלפא ותשע מאה ותלת שנין לשטרות (שנ"ב- 1592). והשנה הכ"ז במתא קרית אלצפא דעל בירא דמיא אלפקאה מותבה. יהא סימן טוב על מריה דספרא הדין למהגיה ביה הוא וזרעיה וזרע זרעיה מעתה ועד עולם. אמן נצח סלה ועד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן... הכותב העבד הקל דוד בא"מ שלמה זלה"ה בירב יוסף בירב שמריה הידוע אלנדאף.

בשנת תכ"ט-1669 העתיקו את התורה שני סופרים, התחיל במלאכה ר' ישועה בן דוד נגאר, והשלים ר' סעדיה בן דוד בן יונה הלוי חמאמי. חשיבות כתב היד היא לא רק בהעתקה, אלא אף בכרוניקה על גזירת העטרות, כרוניקה המתארת את השלבים בתולדות השבתאות בתימן, ואת גלות מוזע שאירעה בשנת תל"ט- ת"מ (1679).

בקולופון כתוב:

ותהי השלמת המלאכה הטהורה התורה התמימה אשר היא לפני לומדיה מאירה וכשמש מזהירה. בתרין בשבא דהוא ר"ח אדר שני שנת אתתק"ף שנין לשטרי (תכ"ט- 1669) במאתא קרית אלצפא מן ואדי אלסר דעל בירא דמיא אלסקאה מותבה תחרוב ותצדי, וירושלם תתבני בחיינו ובימינו ובחיי עמו כל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב אמן כי"ר.

ספרי חלשי ומסכיני, המתחיל ישועה בן דוד הידוע אלנגאר, והמשלים סעדיה בן דוד הלוי בן יונה הלוי בן כמהר"ר סעדיה הלוי הידוע אלחמאמי, אלהים ימחול לנו על כל מה ששגינו וטעינו וגרענו והוספנו וכל הנסתר מעינינו, ככתוב שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני. לפי שלא כתבנו אותה ואלא ואנחנו דחוקים מעול הזמן ומעול המלכיות.

וכאן פיוקת מא כתבת הד'ה אלפרשה אירע לישראל מעשה גדול... ובאו לפני הדיינים שבמדינת אוזל... מבשרים ומבשרות... שעמד להם לישראל משיח...

בשנים תקל"ז-תקל"ט (1777-1779) העתיק הסופר ר' שלמה בן יצחק הלוי צנעאני את מדרש חמדת הימים לר"ש שבזי. עפ"י דבריו בקולופונים של כתבי היד, הוא חי בישוב סר מקרית צפא, ובגלל מצבו הכלכלי הקשה ביותר נאלץ לנדוד ממקום למקום כדי להעתיק ספרים ולכסות את חובותיו.

את כתב היד הראשון כתב בשנת תקל"ז-1777 במימון ר' רצ'א בן סעיד צאירי בקרית אלרבה. בכתב היד המדרש לחומשים ויקרא, במדבר ודברים.

כתב היד השני הוא המדרש בראשית ושמות במימון ר' יוסף בן סעיד. נכתב בשנת תקל"ח-1778.

כתב היד השלישי הוא המדרש לחמשה חומשי תורה, ונכתב בשנת תקל"ט-1779, בישוב ת'בושעה, במימון ר' דוד בן אברהם רגחה. בקולופון הוא מתנה את צרותיו.

בקולופון כתוב:

ספרא חלשא ומסכינא... שלמה בן יצחק בן משה ב"א אברהם הלוי המכונה צנעאני מן בלאד סר מן קרית צפא. אני חלוש הכוח נמוך הכוח שכתבתי זה המדרש והוא חמדת הימים במאת ת'בושעה...

ונשלם יום שני ראש חודש טבת שנת ב"צ לשטרות (תקל"ט-1779) יכפר לי ולאבותי ולכל ישראל... והשלמתיו מתוך גלות ודוחק וצער העניות... לאן אני גולה ממקום אבותי ולבי דואג על בני ואנשי ביתי... ולא עוד אלא שהייתי בעיר גויים, שהיהודי שנכתבה לו דר אצלם, והיו בכל יום יושבים ומליצים ולא הניחו דעתי להתיישב. ויש ביהודים בעלי מחלוקת, והיה לבי מצטער מן המחלוקת, ולא נתיישבה דעתי לפי שהיה עלי חוב למי שנכתבה לו מהשנים שקדמו הרעים שנת בצורת, ופרעתי חוב שעל צוארי, ולבי מצטער על אנשי ביתי שלא מצאתי להם מזונותיהם כראוי... ונכתבה על שם החבר הטוב דוד אברהים אלרגחה נע"ג לו ולבניו מיגיע כפיהם ואין לאחר בו שום שותפות.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה שתים עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי הארון עומיסי שתי ריאל, מרי יוסף עומיסי, דאוד בן סלימאן שתי ריאל, אברהם בן סלימאן ריאל ורבע, סאלם תנעמי שתי ריאל, דאוד מלאח שתי ריאל, סלימאן יצחק שלוש ריאל, סאלם חמאמי שלוש ריאל, מרי סלימאן סעיד ארבע ריאל ורבע, אברהם ד'מארי שתי ריאל, הגב' בדרה בת סלימאן ריאל וקורט ריאל ורבע.

במקום נוסף בפנקס כתוב: דאוד סלימאן, אחיו אברהם, סאלם חמאמי, סלימאן יצחק שלושה רבעים ומרי סלימאן סעיד.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי אהרון עומיסי, מרי יוסף עומיסי ומרי שלמה סעיד.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בין עשר משפחות לפי הערכה אחת, ולפי הערכה אחרת עשרים משפחות: סעיד, מלח, עומיסי, תנעמי, יצחק, חמאמי, ד'מארי, ועוד.

חכם שחי סמוך לעלייה הוא מרי שלום בן משה תנעמי, אשר חיבר את הספר מורה צדק, ונפטר בשנת תשט"ז- 1956, כנראה, בבאר שבע.