קַעְטַבַה

העיירה בגבול שבין שטח האימאם לחסות הבריטית.

הישוב היהודי בקעטבה ידוע לי לראשונה משנת ס'- 1300 בערך. בשנה זו או בסמוך לכך העתיק הסופר ר' יפת בן אברהם כהן את מדרש הגדול לחומש במדבר. בכתב היד קס"ג דפים, החלק המקורי הוא עד דף 57 ע"ב, והדפים הנוספים הם השלמה מאוחרת יותר, מחודש אייר רי"ט-1459. בכתב היד המדרש מפרשת במדבר עד פרשת שלח לך, וחסרים אם כן דפים רבים. כתב היד נמכר בשנת ר"ס-1500 על ידי יוסף בן שמריה, והקונים הם האחים: דוד בן מעודד, אברהם בן מעודד, יעקוב בן מעודד ומעודד בן דוד.

בקולופון המקורי כתוב:

יהא סימ(ן) טוב וברכה על מריה דכתבא הדין יפת בן אברהם הכהן ממדינת קעטבה.

בסוף חומש במדבר, בכתיבה מאוחרת יותר, כתוב:

ברוך רחמנא דסייען ברוך הוא וברוך שמיה. יזכה הכותב והוא הנכתב לו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אנ"ס. שלם בחודש אייר שנת אתש"ע לשטרות (רי"ט- 1459), אלהים ישימה לסימן טוב למריה.

בדיואן שירים משנת תקפ"ד-1824 בערך, מצאתי תיאור אירועים היסטוריים מהערים ד'מאר, קעטבה וצ'וראן.

בשנת תר"ס-תרס"ב (1900-1902) היו במקום השד"רים ר' חיים כהן פרידמן, שליח בית חולים ביקור חולים וישיבת עץ חיים בירושלים ור' יוסף מצ'מוני-חאפדי. בקרב יהודי המקום היה ויכוח על גובה המוהר, והם תקנו תקנות והשלימו ביניהם. התקנות הן: גובה המוהר עשר ריאל לבתולה ושבע ריאל לגרושה או אלמנה. הוצאות החופה על שני הצדדים, כפי יכולתם.

בדורות האחרונים שלפני העלייה, באזור קעטבה היו שבעה כפרים בהם חיו יהודים.

בשנת תרע"א-1911 העביר שליח העלייה, יבניאלי, את שאלות הרב קוק לחכמי תימן. ביום שני ח' בשבט תרע"א חתמו על התשובות חכמי קעטבה: מרי סעיד אברהם ומרי דוד בן שלמה. בשנה זו מנתה הקהילה ארבעים משפחות בערך, אשר התפרנסו מאריגה, צורפות, והלוואות בריבית.

ביום שלישי י"ט בכסלו תש"ה-1944 חתמו מנהיגי הקהילה על אישור לקבלת כספי הסיוע אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. כספי הסיוע בסך 1500 לירות, מיועדים ליהודי הישובים: קעטבה, חדאד, דמת ומריס. חתומים: ר' יוסף קרואני מקעטבה, ר' סעיד מדאר מחדאד, ר' מוסא בן אהרון ממריס, ר' שמואל אהרון כהן מקעטבה, ור' שלום מעוצ'ה נהארי מדמת. חלוקת סכום הסיוע: ר' יוסף קרואני ור' שמואל אהרון כהן קיבלו סך של 712 רוביה עבור היתומים שנדדו בקעטבה כדלקמן, ר' סעיד מדאר קיבל 283 לעניי חדאד, 327 רוביה קיבל ר' מוסא בן אהרון ליהודי מריס, 178 רוביה קיבל סאלם מעוצ'ה ליהודי דמת. סה"כ 1500 רוביה.

חתומים על כל המסמך, ובפרט על החלק השני של המסמך, מרי דוד בן צדוק הלוי ור' דוד בן משה כ'ובאני. מרי דוד בן צדוק הלוי, היה מנהיג יהודי צפון תימן, אשר עמד בראש קבוצת העולים מצפון תימן, ובשנת תש"ד-תש"ה המתינו בקעטבה לקבל אישור כניסה לעיר עדן, זאת לאחר שננעלו שערי המקום לעליית יהודים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום ארבעים משפחות בערך: דומן, שרם, עוודי, קעוד, לוי, נוסייף, סמין, נסים, מעוד'ה, חסן, עראקי הכהן, כהן, ועוד. נסים גמליאלי העריך את כל הקהילה בעשרות נפש בלבד. הוא כתב עוד, כי בקהילה חי יהודי עשיר מאוד וגומל חסדים, אשר נשא אשה צעירה, והצליחו לפתותה להתאסלם.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 4 יהודים: שתי אלמנות ושני ילדים יתומים, ממשפחות דוד ומצ'מון. זכר אחד ושלוש נקבות.

קעטבה שמשה נקודת מעבר מרכזית של העולים, בדרכם ממרכז תימן לעדן. רוב העולים העדיפו את הציר המרכזי דרך תעיז-דרך אלימן.