סִר

סר נמצאת מצפון לתנעם, ובסמוך נמצאים הישובים הבאים: צ'ראב, קרית צפא, רגאם, צבאחה, ועוד.

בשנת תכ"ז-1667 מוזכר אזור אלסר בכתב יד של הסופר ר' סעדיה בן דוד חמאמי מקרית צפא. האזור מוזכר בהקשר לגלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679).

במסוודה-פנקס בית דין צנעא, מוזכר השם סר בשנת תקכ"ה-1765, שם נכתב כי שלמה בן סעיד רדמי קיבל ממשה אחיו סכום של חמשה קרוש עבור מכירת חלקו בבית שהוריש להם אביהם בסר שבצ'ראב.

בשנים תקל"ז-תקל"ט (1777-1779) העתיק הסופר ר' שלמה בן יצחק הלוי צנעאני את מדרש חמדת הימים לר"ש שבזי. עפ"י דבריו בקולופונים של כתבי היד, הוא חי בישוב סר, ובגלל מצבו הכלכלי הקשה ביותר, נאלץ לנדוד ממקום למקום, כדי להעתיק ספרים ולכסות את חובותיו.

את כתב היד הראשון כתב בשנת תקל"ז-1777 במימון ר' רצ'א בן סעיד צאירי בקרית אלרבה. בכתב היד המדרש לחומשים ויקרא, במדבר ודברים.

כתב היד השני הוא המדרש בראשית ושמות במימון ר' יוסף בן סעיד. נכתב בשנת תקל"ח-1778.

כתב היד השלישי הוא המדרש לחמשה חומשי תורה, ונכתב בשנת תקל"ט-1779, בישוב ת'בושעה, במימון ר' דוד בן אברהם רגחה. בקולופון הוא מתנה את צרותיו.

בקולופון כתוב:

ספרא חלשא ומסכינא... שלמה בן יצחק בן משה ב"א אברהם הלוי המכונה צנעאני מן בלאד סר מן קרית צפא. אני חלוש הכוח נמוך הכוח שכתבתי זה המדרש והוא חמדת הימים במאת ת'בושעה...

ונשלם יום שני ראש חודש טבת שנת ב"צ לשטרות (תקל"ט-1779) יכפר לי ולאבותי ולכל ישראל... והשלמתיו מתוך גלות ודוחק וצער העניות... לאן אני גולה ממקום אבותי ולבי דואג על בני ואנשי ביתי... ולא עוד אלא שהייתי בעיר גויים, שהיהודי שנכתבה לו דר אצלם, והיו בכל יום יושבים ומליצים ולא הניחו דעתי להתיישב. ויש ביהודים בעלי מחלוקת והיה לבי מצטער מן המחלוקת, ולא נתיישבה דעתי לפי שהיה עלי חוב למי שנכתבה לו מהשנים שקדמו הרעים שנת בצורת, ופרעתי חוב שעל צוארי, ולבי מצטער על אנשי ביתי שלא מצאתי להם מזונותיהם כראוי... ונכתבה על שם החבר הטוב דוד אברהים אלרגחה נע"ג לו ולבניו מיגיע כפיהם, ואין לאחר בו שום שותפות.

ר' יעקוב ספיר כתב בספרו, כי בשנת תרי"ט-1859 חיו בכפר עשרים וחמש נפשות, כולם לווים, אשר התפרנסו מחרשות ברזל וקדרות.

בשנת תרכ"ד-1864 העתיק הסופר ר' זכריה בן יוסף חמאמי-עינא את ספר ההפטריות בישוב סר. מימן את העתקת הספר ר' יחיא בן יהודה נהארי תושב חמדה. הוא העתיק גם את שלוש מגילות וקריאי מועד, בשנת תרל"ב-1872, ושם כתב כי הוא תושב קרית צראב.

יהודי אלסר מוזכרים גם בהקשר למלחמות הטורקים והאימאם בשנת תרס"ה-1905.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרות משפחות. לא ידוע לי מספר מדויק. התפרנסו מחייטות, סנדלרות, נפחות, קדרות וחלק העסיקו מוסלמים בעיבוד האדמות.

ביום רביעי כ' בכסלו תש"ו בצעו הערבים פוגרום ביהודי שייך עותמאן, שליד עדן. בין ששה עשר הנרצחים היה מרי משה מאושר מהישוב סר. בן חמישים שנה, והותיר אחריו שני ילדים.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 5 יהודים: 3 זכרים, 2 נקבות, 1 רווק, ואחד נשוי, ושני יתומים. גיל העולים: ילד אחד, 3 נערים ואחד מעל ארבעים שנה. אחד התפרנס מסיוד והשני מרפוד.

שם המשפחות: גראסי, מהלא, ושם המשפחה הקודם: יהודה.

במקום נוסף כתוב, כי דרך מחנה העולים עלו לארץ שני יהודים, ילד ונער יתומים, ממשפחת מוושר. משפחת האם: משרקי.

יתכן וחלק מהאזכורים שייכים לערך הבא.