קביטה (קביטי)

נראה שלא חיו יהודים בכפר באופק קבע, אלא "עאזבו" שם, דהיינו, עבדו במקום מספר שבועות וחדשים, ובחגים המרכזיים היו שבים אל משפחתם. אחד מהם הוא מנחם עמראן, אשר משפחתו חיתה בכפר מזבר. הוא התאונן על הכסף הרב שחייבים לו המוסלמים, ועל כליו שהותיר שם. המוסלמים במקום נחשבו שונאים מאוד ליהודים.

בשנת תרפ"ב-1922 נשבה סעיד סלימאן כהן על ידי בני שבט הקוביטי, והובא בפני כהן הדת שלהם. הוא חייב אותו להוריד גשם לאחר בצורת של שנתיים או שיוצא להורג. הוא הוכנס למערה והתפלל, נעשה לו נס וירדו גשמים עזים. פנו אליו וחשדו בו שהוא גרם להורדת גשם עז, ואיימו עליו שוב, שאם הגשם לא יהיה מתון הוא יוצא להורג. נעשה לו נס שני, הוא שוחרר וברח משם. בנו חי בירושלים בזמן כתיבת הספר על יהודי חוגריה (שנת תשנ"ה).