נאצ'ארי

בסוף המאה הי"ט שמש בהנהגת הקהילה מרי דוד בן סעדיה הלוי, אשר חיבר את הספרים: תורף הזבח ועיבור השנים. תלמידו מרי עודד בן חוזה, שמש בהמשך רב הקהילה.

בתחילת המאה העשרים שמשו בהנהגה מרי יחיא בן חסן = זכריה בן יפת לוי-החברוני, יחד עם מרי עואץ' כהן. שד"ר בית דין צנעא, מרי אברהם בן יוסף שחב, שלח מכתב אל שני המנהיגים עקב המצב הדתי הקשה, ובעיקר על התנהגות של יהודי מהישוב אב, אשר ביזה והשפיל את הקהל ואת השד"ר. שני המנהיגים לא עלו לארץ בשנת תרע"א-1911 עקב שליחות יבניאלי, למרות רצונם לעלות, כיון שלא רצו להשאיר את הקהילה ללא מנהיג. לאחר התנכלויות לקהילה מצד המוסלמים, עלו לארץ בשנת תרע"ד-1914.

בשנת תרפ"א-1921 כתב הדיין מרי עואץ' חסן ספר העוסק בהלכות שחיטה. את המקאמה בחרוזים לסיום ספר השחיטה פרסם נסים גמליאלי.

סמוך לעלייה שמש בהנהגה מרי שלום בן עודד כהן, אשר עלה לארץ בשנת תרצ"ח-1938 ושמש רב מושב אחיהוד. אחיו מרי ראובן כהן שמש רב העיר חדרה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ, בשנת תש"ו-1946 בערך, נשלח מכתב ממנהיגי יהודי נפת בעאדין בנושא הסיוע למורים המלמדים תורה לתשב"ר. חתומים: מרי ראובן בן מרי עודד מבי"ד אלנאצ'רי, מרי דאוד בן מרי דאוד וחש, מרי חסן סעיד מסורי, מרי שלמה בן סעיד מבי"ד עוזלה, מרי חסן בן חסן מעותמה ומרי והב יוסף מבני שמסן.*

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: דיב, הסס, ישועה, דאוד, טעבה, כהן, לוי, ועוד. בפרעות שהיו בשייך עותמאן ביום רביעי כ' בכסלו תש"י נרצחו שלושה מתושבי הישוב: מרי חיים חסן וחש בן 65 שנה, בנו אברהם בן 25 שנה אשר הותיר אחריו אשה ושלושה בנים, וסאלם עואץ' שוסייף, בן 28 שנה. הותיר אחריו אשה ושני בנים.

דרך מחנה העולים גאולה עלו לארץ בעלייה הגדולה 55 יהודים: 26 זכרים, 29 נקבות, 3 רווקים, 16 נשואים, 9 אלמנות, וחמשה עשר יתומים. מתוכם נפטרו שלושה במחנה. לארץ זכו להגיע, א"כ, 52 נפש. גיל העולים: 18 ילדים, 14 נערים, 9 מעל עשרים, 6 מעל שלושים, 3 מעל ארבעים, וחמשה מעל חמישים שנה. היהודים התפרנסו: 6 באריגה, 2 ברצענות, 2 בתפירה ואחד בנפחות.

שם המשפחות: דמתי, וחש, כהן, לוי, מסורי, מסוריה, מסלם, עאשרי, צעדי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: חסן ויחיא.