צִיק (דיק)

שם הכפר ידוע לי לראשונה משנת אתתקס"ד-תי"ג- 1653. בשנה זו הועתקו הלכות שחיטה מהרמב"ם ושו"ע, עם פירוש בערבית שרח שלום. יתכן, כי שם הישוב: ציח. נכתב במימון ר' אהרן בן אברהם מליחי.

בקולופון כתוב:

יזכה הכותב והנכתב לו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

נשלמה זאת הלכות השחיטה בעזרת האל וברחמיו בארבעה בשבא דהוא שתא יומין לירח אדר שני שנת אתתקס"ד שנין לשטרי במאתא אלציח (או אלדיק) תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל אכי"ר. ונכתבה על שם החבר הטוב הדומה לעץ רטוב גם ה' יתן לו הטוב וגם אותו יחטוב אהרן בן אברהם המכונה אלמליחי, אלהים יזכיה יתיה למהגיה ביה הוא וזרעיה וזרע זרעיה עד סוף כל דורות. אכי"ר תושבלב"ע שושר"ש.

בסוף השרח שלום שטר מכירת כתב היד משנת בע"ה- תקכ"ד-1764 בישוב מקאלח. עיין ערך.

ואולי כתב היד נכתב בישוב ציק שבמחוז ד'מאר. עיין ערך הבא.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ציק שלוש משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף מבורת ובנו שתי ריאל, אחיו יחיא מבורת שתי ריאל ויוסף נעוס ריאל.

עיין עוד ערכים הבאים.