צַיִח (צייח)
הכפר עתיק מאוד, והוא ידוע לי לראשונה משנת שע"ז- 1617. בשנה זו נכתב שטר מכירת ספר השרשים. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' זכריה בן אברהם ור' מעודד בן משה. שנה לאחר מכן חתום ר' מעודד בן משה על שטר מתנה לשלמה בן סעיד.
בשנת אתתקס"ד-תי"ג-1653 נכתבו הלכות שחיטה בישוב ציח או ציק. ראה ערך: ציק.
בשנת תכ"ח-1668 נכתב שטר מכירת תאג'-חומש שני כרכים עם מחברת התיגאן, אשר נכתב בשנת רנ"ח-1498 על ידי הסופר ר' שלמה בן מעודד. חתומים על המכירה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' אברהם בן זכריה ור' יוסף בן אברהם.
להלן קטע מהשטר:
שהוא מכר לו חלקו בספרים שהם התאג' הזה חמשה חומשי תורה מקרא בלי תרגום והמחברת שבתחילתו, ומחברת צנעאני בתחילת ויקרא וחלקו בעין יעקב... בחמשא בשבת דהוא תשעה יומין לירח אלול שנת אתתקע"ט לשטרי במאתא אלציח דעל בירא דמיא לאור מותבה, והכל שריר ובריר וקיים.
בשנת תל"ט-ת"מ (1679) נלקחו יהודי ציח לגלות מוזע כמו קהילות יהודיות אחרות.
מרי עמרם קורח, הרב הראשי האחרון של תימן, כתב בספרו, כי יהודי ציח לא חזרו לכפרם לאחר הגלות, ומכאן מקור שם המשפחה: ציחי. ואולם, בשנת תנ"ג- 1693 חיו יהודים בכפר, וזאת אני למד מכתב יד אשר העתיק החכם והסופר מרי שלום בן יחיא קורח. יתכן ומדובר בכפר אחר עם שם זהה.
כתב היד הוא ספר ההפטריות עם פירוש. את הפירוש חיבר מרי שלום קורח בשנים ת"נ-תנ"ג (1690-1693).*
בהקדמה לספר כתוב:
בשם האל... אתחיל לכתוב הפטריות התורה עם פירוש המאור הגדול רש"י זצ"ל ועם מעט מאמרים על פסוקים ידועים מעין יעקב ועשיתי להם מורה מקום מאיזה מסכת הם, וגם כן כל הפסוקים אשר באו בחידושים אלו אשר העליתי מסומנים מאיזה ספר הם ובסימן פלוני שם... ואל יאשימני מעיין מענין הכתיבה לפי שלא כתבתי אותה בסגנון אחד, כי זכור אני כשהתחלתיה בשנת ת"ן והשלמתיה בשנת תנ"ג, ובכל אילו הימים לא הייתי כותב אלא לפעמים יום בשבוע והכל ידוע למבין בלי פרוט.
בקולופון כתוב:
שלימת אפטרתא דא ופירושיה בע"ה יום שישי ר"ח אדר שנת התנ"ג ליצירה (1693) בקרית אלציח.
בשנת ת"ע-1710 העתיק הסופר ר' חיים בן סעדיה את הספר שו"ע אורח חיים ויורה דעה. נכתב במימון ר' סעדיה בן מעוצ'ה קביסי ובנו דוד. בכתב היד קכ"ז דפים טור אורח חיים, וקט"ו דפים טור יו"ד.
בקולופון כתוב:
היום יום שני י"ט יומין לחודש שבט שנת אל גנת אגוז (ת"ע-1710)... ונכתב על שם האח... סעיד אבן מעוצ'ה אלקביסי ובנו דוד... ונכתב בקרית אלציח... הצעיר חיים בא"מ סעדיה.
בסוף המאה הי"ט רב הקהילה היה מרי שלמה סנחאני.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ציח עשרים משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי מעוצ'ה סאלם כ'בל ריאל, מרי דאוד סלימאן סנחאני ובניו דאוד וסלימאן, סאלם דאוד מידאני ובנו מרי דאוד ובניו מוסי' סאלם ויחיא, מוסי' יחיא ובניו יחיא דאוד וסאלם, דאוד יחיא מחפוץ' ריאל, סאלם דחבאש, סלימאן יחיא מחפוץ' ובנו דוד, יוסף סלימאן סנחאני, סעיד מוסי' ובנו סאלם, אברהם ימני, יוסף חיבי ובניו יחיא וסאלם, יצחק יחיא ובניו יחיא וסאלם, יוסף בן יוסף אלפני, אברהם עאשרי ובנו יחיא, יחיא סנחאני, והנשים: חביבה בת דאוד ריאל ושמעה ריאל.
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי מעוצ'ה סאלם כ'בל, מרי דאוד סלימאן סנחאני ומרי דוד בן סאלם מידאני.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית עשרים וחמש משפחות בערך: סנחאני, מידאני, חייבי, דחבאש, ועוד. היו בכפר שני בתי כנסת.
עפ"י הערכה של זקני הכפר, בעבר הרחוק יותר הקהילה היתה גדולה הרבה יותר, ומנתה שישים משפחות בערך, וארבעה בתי כנסת.
סמוך לעלייה היו חכמי הקהילה: מרי סלימאן והאחים מרי יעקוב ומרי דוד, כולם ממשפחת מידאני.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 9 יהודים: 5 זכרים, 4 נקבות, 4 נשואים, אלמנה אחת ויתום אחד. אחד נפטר במחנה. גיל העולים: 4 ילדים, 2 מעל שלושים, ושלושה מעל שישים שנה. אחד התפרנס מתפירה, שתי נשים מקדרות ואחת בטוייה.
שם המשפחות: סנחאני, סלימאן, קוביסי, ושם המשפחה הקודם: חדאד, מחפוץ', קוריש וקחם.