עַרוּס

הכפר סמוך לעיירה שבאם, כשלושים ק"מ מצפון מערב לצנעא.

הידיעות הקדומות שבידי הן משנת תי"ז-1657. בשנה זו נכתב כתב יד של מדרש הגדול, ובו 168 דפים. את החלק השלישי העתיק הסופר ר' יהודה בירב יוסף הלוי פקעה. אחרי הקולופון רשימת בעלים משנת "אתתקס"ח לשטארי (תי"ז-1657) במאתא אלערוס".

יהודי ערוס סבלו מגלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679), ואף סולקו מבתיהם ויצאו לגולה, כפי שמוזכר בקינות על הגלות.

בשנת תרל"ד-1874 בערך חי בכפר החכם מרי יחיא בן יוסף כהן, אשר כתב פירושים לקונטרס שערי קדושה שחיבר מהרי"ץ. בנוי בצורת שו"ת, ומכונה גן החיים.

בשנה זו הוא חתום על כתובה עם ר' סעיד בן שלום חאזי. הזוג הוא יחיא נגאר וזהרה בת הלאל.

בתקופה זו חי בערוס מרי סעדיה הלוי נהארי, אשר שמש רב הקהילה, ויתכן כי בחודש ניסן תרמ"ב-1882, עלה עם משפחתו לארץ, והתיישב בשדות ירושלים ובמערות שבשיפולי הר הזתים, ליד השילוח, עקב יחס של יהודי ירושלים לתימנים. בנו, מרי סעדיה, היה חכם ומנהיג בירושלים. נפטר בת"א באב תש"ח-1948.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ערוס חמש עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא והב ריאל, בנו חיים והב שתי ריאל, מרי סעיד והב ובנו שתי ריאל, חיים זאיד, אברהם יעיש שלוש ריאל, מנחם יעיש שתי ריאל ורבע, סלימאן חאזי שלוש ריאל ורבע, חיים נגאר שלוש ריאל, שלמה נגאר שלוש ריאל ורבע, סאלם נגאר ריאל, סאלם סלימאן ואביו שש ריאל, סאלם מוסא ריאל, מרי סאלם בן יחיא ארבע ריאל, סאלם בן סאלם חאזי ריאל, והנשים בלי לפרט את שמן תרמו שש ריאל ורבע.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא והב, מרי סעיד והב ומרי סאלם בן יחיא. גבאי הצדקה: ר' סאלם סלימאן ומרי סאלם בן יחיא.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, חמש עשרה משפחות בערך: מקלוב הלוי, והב, נגאר, מוסא, נהארי, חאזי, זאיד, ועוד. חלק גדול מיהודי הכפר היו לוויים.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 3 יהודים: שני ילדים יתומים ומבוגר כבן ארבעים חמישים שנה. שם המשפחות: מוסא, ערוסי, ושם המשפחה הקודם: קרואני.

שם המשפחה ערוסי, מקורו בכפר זה.