עַרְגַ'ז

שם הכפר ידוע לראשונה משנת תקס"ט-1809. בשנה זו שלחו חכמי צנעא אגרת תוכחה ליהודי ערגז, העוסקת בעניני מוסר וצניעות.

בשנת תרכ"ה-1865 נכתב גט בערגז. הבעל יחיא בן שלום והאשה ג'נא בת יחיא. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' אברהם בן אברהם ור' סעדיה בן אהרון.

בסוף המאה הי"ט עלו לארץ מספר משפחות מהכפר לארץ, ובספר מורה לצדקה כתוב, כי שלוש משפחות חיו בירושלים מכפר ערגז.

הקהילה היהודית פסקה מהישוב בתחילת המאה העשרים, וסמוך לעלייה הגדולה לארץ לא היה ישוב יהודי בכפר. לא ידוע אם הקהילה בטלה כתוצאה מהעלייה לארץ או שנדדו בתימן או כתוצאה מרעב, אסון וכדומה.