עוּדַיִין

בנפת עודיין היו עשרות כפרים, ביניהם: אחקק, אינסיין, אכמת מדהן, אכרוף, אמגוד, אמרגה, אפיוש, ועוד.

בנפת עודיין היה בית דין בשנת תרע"ג-1913 בהרכב: מרי חסן בן והב, מרי דוד בן יצחק, מרי אהרון בן יחיא, מרי שלום בן דוד, מרי שמואל בן חיים מבי"ד תעזייה, מרי שוכר מחרבי, מרי עואץ' בן סעדיה ומרי נסים בן דוד והב מבי"ד די סופל.

דיינים אלו חתמו על אגרת שנשלחה לרב קוק, רב העיר יפו בזמנו, באמצעות שליח העלייה שמואל יבניאלי. הם קבלו על הגלות והשנאה ליהודים, אשר גברה באזור עקב עליית יהודים לארץ. הם התלוננו גם על גזל הפרנסה וממונם, רדיפת הדת: איסור להתפלל וללמוד תורה בקול רם, איסור לתקוע בשופר בראש השנה, ועוד. הם ביקשו סיוע.

בחודש אב תש"ח-1948 אישרו מנהיגים בקהילה קבלת סכום של ל"ב ריאל, סיוע לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל, באמצעות ועד הרבנים בצנעא. חתומים: חיים עואץ' כהן מדכירה, הארון שלמה קובאת, והב בן דאוד מבני זהור ויוסף סאלם מכבאן.

ברשימות מחנה העולים גאולה, שליד עדן, מוזכרים שלוש פעמים עולים מעודיין.

בפעם הראשונה כתוב כי עלו 26 עולים: 14 זכרים, 12 נקבות, 4 רווקים, 12 נשואים, 3 אלמנות וחמשה יתומים. גיל העולים: 5 ילדים, 9 נערים, 6 מעל עשרים, 4 מעל שלושים, 2 מעל ארבעים, ואחד מעל חמישים שנה. התפרנסו: 2 באריגה, 2 בחקלאות, ואחד בכל המקצועות הבאים: טחינה, חקלאות, מסחר, אחת בתפירה ואחת בכיבוס ותפירה.

שם המשפחות: גולח, דוד, הרון, והב, חדאד, יוסף, כהן, מדוול, נסים, סעיד, רצ'א, שוכר, שלמה, שרעבי, תירם, ושם המשפחה הקודם של הנשים: אברהם, בורה, עאשרי ועורקבי-ראובן.

בפעם השנייה כתוב, כי עודין-דיסאר, ונראה, כי הכוונה לכפר דיסאר שבאזור עודיין. משם עלה אלמן כבן ארבעים חמישים שנה, ממשפחת כהן.

בפעם השלישית כתוב, כי עלה משרעב-עודין, אלמן מעל שישים שנה ממשפחת טאצה, מלמד תינוקות.