מוֹגַמַה

במסוודה-פנקס בית דין צנעא כתוב, כי ביום רביעי כ' בטבת בע"ז-תקכ"ו-1766 סעיד בן סעד סלימאן, מהכפר מוגמה, גירש את אשתו ג'זאל בת דאוד סאלם.

עד הרעב הכבד של שנת תרס"ה-1905 מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים עד עשרים וחמש משפחות, ושני בתי כנסת. לאחר הרעב הכבד נותרו בכפר חמש עד שש משפחות יהודיות.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שבע משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סאלם קחזם ובניו סאלם סעיד יחיא יוסף שמואל וסלימאן שש ריאל, יוסף קחזם שתי ריאל, יוסף דלה ובנו סאלם ארבע ריאל, יהודה חובארה שלוש ריאל, יוסף ריעאני ומנחם חוברה ריאל שניהם ביחד.

במקום נוסף בפנקס כתובה רשימת תורמים, וכנראה, שרובם תרמו פעמיים: מרי סאלם קחזם ובניו יחיא יוסף סעיד סלימאן שמואל וסאלם ריאל, יוסף קחזם שש ריאל, יוסף דלה ובנו סאלם אחת עשרה ריאל, יהודה חובארה ובניו שלוש ריאל וחצי, יוסף ריעאני חצי ריאל, מנחם רחבי ובנו שלוש ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי שלום קחזם.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה חמש עד שש משפחות יהודיות, ורוב בתי הכפר נותרו חרבים.