חמדי, שלום בן עמרם הלוי

מרי שלום בן עמרם חמדי הלוי היה דיין, ראב"ד ורב ראשי בתימן בסוף המאה הי"ז ובתחילת המאה הי"ח. נולד בצנעא בשנת ת"ט (1649), והיה צעיר בזמן גלות מוז"ע בשנת תל"ט (1679). מונה לדיין לאחר שנת ת"ן (1690), לאחר שנפטר ראב"ד הקבוע הראשון מזמן הגלות, מרי שלמה מנזלי. פסקי הדין הקדומים ביותר שמצאתי ועליהם הוא חתום בשנים תנ"ח (1698), תנ"ט (1699) ושנת תס"א (1701). שימש בדיינות עם הדיין מרי משה בן סעדיה קטיעי. בשנת תס"ח (1708) הוא חותם על פסק דין העוסק בבעלות על בית כנסת בצנעא. חתומים עמו עפ"י הסדר: מרי יהודה בן סעדיה הלוי, מרי שלום בן עמרם הלוי-חמדי, ומרי משה בן סעדיה קטיעי.

מונה לראב"ד בשנת תע"ה (1715) לאחר שנפטר ראב"ד הקבוע השני, מרי זכריה בן יוסף הכהן. הוא שימש ראב"ד הקבוע השלישי, בחברת מרי יוסף בן סעדיה בשארי ומרי סעדיה בן שלום הלוי עמר, משנת תע"ה (1715) ועד לפטירתו בשנת תפ"ד (1724).

ר"י צובירי פרסם בסידורו קטע מאגרת הבשורות, קטע המתאר את פעלם של חכמי תימן ובראשם ראב"ד מרי שלמה מנזלי לאחר גלות מוז"ע. באגרת כתוב, כי מרי שלמה מנזלי, מרי יחיא הלוי, מרי משה קטיעי ומרי שלום טוילי, גדולי החכמים בצנעא בסוף המאה הי"ז, רצו להנהיג בין היתר גם תקנה להתפלל שתי תפילות במוסף של ראש השנה: לחש וחזרה של ש"צ, בניגוד למנהג הקדום בתימן להתפלל תפילה אחת מוסף של ר"ה. תקנה נוספת - לתקוע מאה קולות שופר בר"ה: שלושים קול מיושב, שלושים קול מעומד בלחש, שלושים מעומד בחזרת ש"צ, ועשר קולות בסוף התפילה, ולסיים בתרועה ארוכה. תוספת של שלושים קול על המנהג הקדום בתימן, שנהגו שלושים קול מיושב ועשר קולות בלבד בחזרה של ש"צ.

רוב הציבור קיבל את התקנה הראשונה להתפלל לחש במוסף דר"ה, אך התנגדו לתקיעות בתפילת הלחש. מרי שלום חמדי היה בדעת הרוב שהתנגד לתקיעות בתפילת הלחש, עם ראב"ד מרי יחיא בן יוסף הכהן והדיינים מרי שלום צבטאני ומרי יוסף בן סעדיה בשארי. מרי שלום נפטר בצנעא בשנת תפ"ד (1724).