חוטר, יהודה בן אהרן

מרי יהודה בן אהרן חוטר נולד בצנעא בשנת תרט"ו (1855) בערך. הוא אחיו של ר' אהרן בן אהרן חוטר פעיל העלייה (ע"ע קודם). בשנת תרל"ו (1876) בערך נסע לאלכסנדריה במצרים לרגל מסחר או לצורך עלייה, אך נכשל במסעו וחזר לתימן. רוב בני משפחתו עלו בשנת תרמ"ב, ובשנת תרמ"ד הוא עלה לארץ, ובטלטולי הדרך נפטרו אשתו וכל בניו, פרט לבת אחת. כל ממונו נגמר, והוא הגיע לירושלים עני. ברשימת העובדים שלמדו בבי"ס תורה ומלאכה מיסודו של כי"ח בירושלים תרמ"ז (1887), הוא רשום בן ל"ב שנה, משפחה של ארבעה נפשות, שני ילדים לומדים, מוצא משפחתו מצנעא, שהה ארבע שנים בירושלים ומקצועו סופר.

לפי זה, שני האחים לא עלו יחד אלא ר' יהודה עלה שנה לאחריו, וכי הוא צעיר בשלוש שנים מאחיו.

הוא היה חכם וסופר, וכתב ספר @44"עופר האילים"@55 - אגרות ושירים על חיי היהודים בירושלים, עלייתם ותלאותיהם, ואשר פורסמו ע"י יוסף טובי בספר מורשת יהודי תימן. הוא כתב גם פירוש לאשמורות שנוהגים לומר בחודש אלול.

בשנים אלו היו כארבע מאות יהודים יוצאי תימן בירושלים, והיו מחולקים לשתי קבוצות: האחת בראשות ר' יוסף מסעוד שהתיישבה בכפר השילוח, והקבוצה השנייה בראשותו של מרי אהרן חוטר. הוא התנגד לגור בכפר השילוח אך חי שם. הוא נמנה עם הכולל הספרדי.

הוא התכתב עם מרי שלמה קארה, הרב הראשי בתימן, בעניין מצב העולים בירושלים, ושלח לו את ספרו. הוא התנגד להצעת אליעזר בן יהודה, כי יוצאי תימן יתיישבו בישובים ערביים ויחיו בארץ באותה מתכונת בה חיים היהודים בתימן, והוא שלח לו את תשובתו בחתימת אישים נוספים: יוסף בן מעוצ'ה עצבה, יוסף בן משה, סעדיה בן סעדיה ימני וסאלם ג'מל.

נפטר, כנראה, בירושלים בתחילת המאה העשרים.