All

בדורות האחרונים לא חיו יהודים בכפר, והוא היה חרב. בכפר נותר בית כנסת אשר היתה לו קדושה מיוחדת, ואף הערבים היו נזהרים בקדושת המקום.

עפ"י המסורת של זקני יהודי תנעם, יהודי הכפר מסרו את נפשם על קידוש השם, בזמן האימאם מנצור שר"י, אשר גזר גזירות קשות על היהודים באמצע המאה הי"ט, ולאחר שאולצו להמיר את דתם קפצו לואדי מתחת לכפרם.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש או ארבע משפחות יהודיות, ממשפחות יעיש ויוסף.

בכל האזור של חוף ים סוף, במערב תימן, וכל שכן בצפון מערב תימן, כמעט ולא חיו יהודים, ולכן נראה, כי אף בכפר זה לא חיו יהודים.

יהודי הכפר צבאח שלמו את מס החסות באמצעות יהודי רדאע. ברשימות המס של ר' שלום סנג'אב, נשיא יהודי רדאע באמצע המאה הי"ח, מוזכרים יהודי צבאח אשר שלמו את המס.

ברשימת משלמי מס החסות של מחוז רדאע, אשר כתב מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי האחרון של המחוז והאחראי על תשלום המס, כתוב: "יהודי צבאח", ומתחת הכותרת ישנה כותרות משנה: כ'רבה, חואת, פורגאן וזראר. משמע, שצבאח הוא אזור, בו היו כלולים ארבעה הכפרים המפורטים.

נראה, כי צבאח הוא גם שם של כפר.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה כבת עשרים עד שלושים שנה, ממשפחת ד'מארי. שם משפחתה הקודם: מכ'ייט.