All

צַחְצַ'ה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ בכל נפת נגראן חיו היהודים בששה כפרים: צאגר, חצן, גורבה, מרטה, צחצ'ה ואבו גבאר. בכל האזור עשרים ותשע משפחות, 117 נפש בערך.

בכפר חיו ארבע משפחות יהודיות: 4 גברים, 8 נשים, 6 בנות, ושני בנים.

בספרו של הרב שלום מנצורה מפורטים כל האירועים שעברו על יהודי נגראן בשנת תש"י-1950, בזמן העלייה לארץ. השלטון הסעודי שדד את כל רכושם בסך 480,13 ריאל, וכי כל היהודים מנו כמאה וחמישים נפש. בספר מפורטות התכתובות עם מנהיגי הקהילה.

ציאד

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר.

שם הכפר ידוע לי מפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926). את מיקום הכפר הערכתי עפ"י ההקשר של הישובים המוזכרים בסמוך: ד'מאר, רצאבה, גורבאן, ינצ'ום, ועוד.

שמות התורמים וגודל הקהילה לא ידוע לי, כיון שהכפר מוזכר בפנקס בחלק של המאזן הכספי ולא בחלק של רשימת התורמים.

יתכן והכוונה לכפר צאף (צ'ף).

צַיִח (צייח)

הכפר עתיק מאוד, והוא ידוע לי לראשונה משנת שע"ז- 1617. בשנה זו נכתב שטר מכירת ספר השרשים. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' זכריה בן אברהם ור' מעודד בן משה. שנה לאחר מכן חתום ר' מעודד בן משה על שטר מתנה לשלמה בן סעיד.

בשנת אתתקס"ד-תי"ג-1653 נכתבו הלכות שחיטה בישוב ציח או ציק. ראה ערך: ציק.

בשנת תכ"ח-1668 נכתב שטר מכירת תאג'-חומש שני כרכים עם מחברת התיגאן, אשר נכתב בשנת רנ"ח-1498 על ידי הסופר ר' שלמה בן מעודד. חתומים על המכירה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' אברהם בן זכריה ור' יוסף בן אברהם.

להלן קטע מהשטר:

צַיְחַאן

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע או חמש משפחות יהודיות, ממשפחות וגימה ועווד.

צַיְחַאן

שם הכפר ידוע ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

צייט

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

נראה, כי הכוונה לכפר כ'רבת אלצייט. עיין ערך.

צִין

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתיים או שלוש משפחות יהודיות, ממשפחות דג'אג ובוני.

צַיְפַאן

שם הכפר ציפאן ידוע לי מכתובה אשר נכתבה בשנת תקע"ג-1813, בנשואי שלמה בן שלמה וצינייה בת עואץ'. חתום על הכתובה, כנראה, מנהיג הקהילה: ר' ראובן בן יצחק גברא. הוא מקדמוני משפחת גברא, לאחר הוספת שם המשפחה. קדם לו סאלם גברא המוזכר במסוודה-פנקס בית דין, ביום רביעי כ' באדר בע"ו-תקכ"ה-1765.

עפ"י המסורת של זקני המשפחה, מוצא משפחת גברא מהישוב מהאצר שבנפת חאשד, מצפון לצנעא, ובמאתיים השנים האחרונות שלפני העלייה הגדולה לארץ עברה המשפחה להתגורר בישוב סוד שליד עמראן. עפ"י מסורת זו אני מעריך, כי הכפר ציפאן נמצא באזור מהאצר או עמראן, שניהם מצפון לצנעא.

צלבה

בשנת ת"ס-1700 קם מלך חדש במערב תימן, אנס את היהודים להמיר את דתם, החריב את בתיהם ושדד את רכושם. הישובים המוזכרים בגזרה זו הם מצפון ומצפון מערב לצנעא, ועל כן אני מעריך, כי הישוב נמצא באזור זה. הישובים המוזכרים הם: חגה, ת'לא, כוחלאן, צברה, כ'מיר, בית עד'אקה, סוד, סודה, שרפה, ואדעה, צ'אהר, ועוד.

צלאחית

בתחילת המאה העשרים רב הקהילה היה מרי סעדיה בן עואץ' אחרק. נולד בכפר ג'רין בשנת תרנ"ח-1898, ולאחר העלייה הגדולה לארץ התיישב במושב שתולים שליד אשדוד. נפטר לפני אב תשמ"ח-1988.

שם הכפר ידוע לי גם ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

Pages

Subscribe to All