All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צובאחה שתי משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: בנימין ערק ובניו שלום ויהודה שלוש ריאל וסלימאן ערק.

מרי משה ג'הסי מהישוב תנעם נשלח בתקופה זו ללמד תורה בישובים שונים, וביניהם בכפר לקמה שבנפת בני בהלול, וכן בכפר צובאחה, שם לימד את בניו של מרי שלום ערק.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש או ארבע משפחות, כולן ממשפחת ערק.

בחלק מהמסמכים כתוב, כי הישוב היה בנפת עמראן. בשנת ת"ס-1700 קם מלך חדש במערב תימן, אנס את היהודים להמיר את דתם, החריב את בתיהם ושדד את רכושם. חלק ברחו, חלק מתו על קידוש השם וחלק המירו את דתם. הישובים המוזכרים בגזרה זו הם מצפון ומצפון מערב לצנעא: חגה, ת'לא, צ'ולימה, כוחלאן, צברה, כ'מיר, בית עד'אקה, סוד, סודה, שרפה, ואדעה, צ'אהר, ועוד.

בשנת תע"ט-1719 העתיק הסופר ר' יוסף בן זכריה מרחבי את ספר השו"ע בישוב קצבה שבאזור צ'לימה. בכתב היד ר"ט דפים, ובהם טור אבן העזר וטור יורה דעה.

בקולופון כתוב:

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בשנת תרע"ב-1912 התארגנה שיירה של מאתיים נפש בערך לעלות לארץ. לא ידוע לי אם מרי עודד מסורי זכה לעלות לארץ בשיירה זן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרו בכפר חמש משפחות בערך, כולן ממשפחת מסורי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: ישועה, יצחק, שוכר, יעקוב, גודלה, ועוד.

הרב סעדיה חוזה כתב בספרו, כי במקום היה הרכב של בית דין, ובמקום נעשה נס. מושל האזור היה עשיר והיו לו ילדים רבים. בנו הקטן חלה בשיתוק ולא צלחו כל הנסיונות לרפאו. הוא תרם סכום עצום של חמש מאות ריאל ליהודי המקום, הלך להתפלל על קברו של ר"ש שבזי, ובנו נרפא.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ נער יהודי יתום, ממשפחת שועא.