All

צייט

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

נראה, כי הכוונה לכפר כ'רבת אלצייט. עיין ערך.

צַיְחַאן

שם הכפר ידוע ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

צַיְחַאן

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע או חמש משפחות יהודיות, ממשפחות וגימה ועווד.

צַיִח (צייח)

הכפר עתיק מאוד, והוא ידוע לי לראשונה משנת שע"ז- 1617. בשנה זו נכתב שטר מכירת ספר השרשים. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' זכריה בן אברהם ור' מעודד בן משה. שנה לאחר מכן חתום ר' מעודד בן משה על שטר מתנה לשלמה בן סעיד.

בשנת אתתקס"ד-תי"ג-1653 נכתבו הלכות שחיטה בישוב ציח או ציק. ראה ערך: ציק.

בשנת תכ"ח-1668 נכתב שטר מכירת תאג'-חומש שני כרכים עם מחברת התיגאן, אשר נכתב בשנת רנ"ח-1498 על ידי הסופר ר' שלמה בן מעודד. חתומים על המכירה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' אברהם בן זכריה ור' יוסף בן אברהם.

להלן קטע מהשטר:

ציאד

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר.

שם הכפר ידוע לי מפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926). את מיקום הכפר הערכתי עפ"י ההקשר של הישובים המוזכרים בסמוך: ד'מאר, רצאבה, גורבאן, ינצ'ום, ועוד.

שמות התורמים וגודל הקהילה לא ידוע לי, כיון שהכפר מוזכר בפנקס בחלק של המאזן הכספי ולא בחלק של רשימת התורמים.

יתכן והכוונה לכפר צאף (צ'ף).

צַחְצַ'ה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ בכל נפת נגראן חיו היהודים בששה כפרים: צאגר, חצן, גורבה, מרטה, צחצ'ה ואבו גבאר. בכל האזור עשרים ותשע משפחות, 117 נפש בערך.

בכפר חיו ארבע משפחות יהודיות: 4 גברים, 8 נשים, 6 בנות, ושני בנים.

בספרו של הרב שלום מנצורה מפורטים כל האירועים שעברו על יהודי נגראן בשנת תש"י-1950, בזמן העלייה לארץ. השלטון הסעודי שדד את כל רכושם בסך 480,13 ריאל, וכי כל היהודים מנו כמאה וחמישים נפש. בספר מפורטות התכתובות עם מנהיגי הקהילה.

צ'וּרַאב

באמצע המאה הי"ט חי בצ'וראב מרי יחיא בן סעדיה עוזירי וחיבר את הספרים שערי קדושה, הלכות נידה בשנת תרי"ג-1853, פרי צדיק בשנת תרי"ח-1858 וזבחי אלהים העוסק בהלכות שחיטה בשנה זו.

בשנת תרמ"ז-1887 העתיק בצ'וראב הסופר ר' יוסף בן שלמה עוזירי, את ההגדה של פסח. הוא מתושבי הכפר רדם, שליד צנעא, וכנראה, נדד לפרנסתו. נכתב במימון ר' משה נחמ"ן.

בקולופון כתוב:

צוק

יתכן ושם הישוב: סוק. עיין ערך.

שם הישוב צוק ידוע לי מכתב יד משנת תי"ג-1653. בשנה זו העתיק הסופר ר' אהרון בן אברהם מליחי קובץ בהלכות שחיטה: הלכות הרמב"ם, שו"ע, פירוש ועוד. בכתב היד קט"ו דפים.

בקולופון כתוב:

נשלמה זאת השחיטה... בארבעה בשבא דהוא שתה יומין לירח אדר שני שנת אתתקס"ד שנין לשטרי (תי"ג- 1653) במאתא אלצוק... ונכתבה על שם... אהרן בן אברהם המכונה אלמליחי.

צ'וּרַאן

המקום היה מרכז שלטוני.

רצהבי פרסם את האגרת אשר שלחו יהודי צ'וראן ליהודי חברון בשנת תמ"ד-1684, בנושא גלות מוזע, אשר אירעה בשנת תל"ט-ת"מ (1679). לא ידוע בודאות האם הכוונה לישוב שבנפת אנס, אך נראה כי מדובר בנפת אנס, בהתבסס על העובדה, כי הם גלו באופן אישי, בגופם ובעצמם למוזע.

בשנת תס"ד-1704 נכתב סידור תפילה בישוב נסמי שליד צ'וראן, כפי שכתב הסופר ר' סעדיה בן שלמה קיסי. עיין ערך נסמי.

Pages

Subscribe to All