תִהַאמַה

אזורים שונים במערב תימן, סמוך לחוף ים סוף, מכונים תהאמה. בצפון תימן באזור אבו עריש, כמראן, דרומה יותר חודידה מדרום מערב לצנעא, ודרומה יותר בדרום מערב תימן אזור מוזע, סמוך לחוף מוכ'א, ועוד.

הטמפרטורות והמזג האויר לאורך חוף ים סוף היה קשה ביותר, בשונה ממרכז תימן שם התרכזה האוכלוסייה באזור ההרים, ותנאי החיים ומזג האויר היו סבירים. במערב תימן האוכלוסייה היתה דלילה מאוד, ואף יהודים כמעט ולא חיו שם בישובי קבע, למעט ערי נמל בתקופות מסוימות לצרכי מסחר, נסיעה וכדומה.

בשנת שפ"ט-1629 גורש מפקד הצבא הטורקי עם צבאו על ידי המקומיים לכוון התהאמה.

בגלות מוזע הגלו את היהודים בשנת תל"ט-ת"מ (1679) לשפלה שממערב לחוגריה במחוז תעיז, קרוב לחוף מוכ'א. ואף לפני הגירוש בשנת תכ"ט-1668 בעקבות השמועות על שבתי צבי גורשו ראשי הקהילה בשלשלאות ברזל לאי כומראן, אי בים סוף בין חודידה במרכז תימן לאבו עריש בצפון תימן.*

כיון שאורך חוף ים סוף הוא אזור משור ושפלה, ומכונה תהאמה, לכן כאשר מדברים על תהאמה, לא תמיד ידוע לאיזה קטע מתכוונים.

במסוודה-פנקס בית דין צנעא, מיום חמישי ט"ו בכסלו בפ"א-תק"ל-1770 מופיע פסק דין, העוסק בשותפות עסקית בין סאלם בן יהודה דאר ויוסף בן צאלח מגארי, בעניין מטעני שמן שהגיעו מתהאמה ומכירתו בנפת חימה, מדרום מערב לצנעא. במקרה זה, נראה, כי השמן הגיע לתהאמה באניות מנמל חודידה.