צ'וּרַאן
המקום היה מרכז שלטוני.
רצהבי פרסם את האגרת אשר שלחו יהודי צ'וראן ליהודי חברון בשנת תמ"ד-1684, בנושא גלות מוזע, אשר אירעה בשנת תל"ט-ת"מ (1679). לא ידוע בודאות האם הכוונה לישוב שבנפת אנס, אך נראה כי מדובר בנפת אנס, בהתבסס על העובדה, כי הם גלו באופן אישי, בגופם ובעצמם למוזע.
בשנת תס"ד-1704 נכתב סידור תפילה בישוב נסמי שליד צ'וראן, כפי שכתב הסופר ר' סעדיה בן שלמה קיסי. עיין ערך נסמי.
בשנת תע"ד-1714 הועתק הספר עין יעקוב בצ'וראן, אבל לא ידוע לי באיזו נפה. לא ידוע שם הסופר. בידינו נותרו י"ג דפים. בתחילת דבריו כתב את דרך עבודתו, בשלבים ולא ברצף. תחילה העתיק מדפוס שלוניקי, ממסכת פסחים העתיק מדפוס אחר, ובהמשך מדפוס ויניציאה. עקב עיסוקיו במלאכות אחרות ודאגתו למזונות ילדיו.
בקולופון כתוב:
אמר הצעיר המעתיק אל ישים עלי המעיין אשם אם יראה טעות או שיבוש כי יש לי בזה כמה סיבות, ראשית, כי לא כתבתי זה הספר בהתמדה כי אם לפעמים בסירוגין בסירוגין כי יש לי מלאכות אחרות, ובפרט שעמום הלב יותר על מקרי הזמן ותעלותיו בעונותינו הרבים לא יאמן כי יסופר, ובטיפול בנים ובקשת מזונות ויתר דיני ממונות ויתרונות וחסרונות. וכשהתחלתי לכתוב זה הספר הייתי כותבו מדפוס של שלוניק"י עד מסכת פסחים, ומשם עד סוף הסדר דפוס אחר, ומשם עד כאן דפוס ויניציאה. ועם היותו מוגה בכתיבתו יש בו כמה טע(יות).
ונשלם היום ה' חד עשר יומין לחדש אייר שנת בכ"ה לשטרות במאתא צ'וראן ת"ו וירושלם תתבני ותשתכלל בחיינו ובימינו אכי"ר.
בשנת תע"ו-1716 העתיק הסופר ר' חיים בן דוד טביעה סידור תפילה במימון ר' מעוצ'ה טביעה. בכתב היד של"ג דפים. הסידור נכתב בצ'וראן אך לא ידוע לי בודאות אם זה בנפת אנס או בנפת תעיז. לדעתי, נכתב בנפת אנס, שכן הסופר עורך השוואות במנהגים בין מנהג צנעא ומנהג ד'מאר. משמע, שהסופר הכיר את מנהגי ד'מאר, שהיא עיר והמחוז של הישוב צ'וראן.
בדף ל"ה ע"א כתוב:
ויש מקומות שנהגו לומר פסוקים אלו בלי טעם לדבר, ומנהגי אנשי צנעא וד'מאר שלא לאמרם משום טורח ציבור ואלו הן: זאת הברכה לרבים יקום פורקנא...
בהקדמה לסידור כתוב:
חלק שני מהסידור הזה עניינו תפילות חג הסוכות והנמשכים אחריהם וענייני הושענה רבה ותיקון ליל שבועות... והשם יזכינו להתחיל ולהשלים כידו הטובה עלי אכי"ר. ונעתק פה ק"ק צ'וראן יע"א...
בתוך הסידור כתוב:
ונכתב לתשוקת מעוצ'ה אלמסיבי... הצעיר חיים בא"מ דוד הידוע אלטביעה.
בשנת תקע"ח-1818 העתיק הסופר ר' אהרון בן משה הלוי סרי את השו"ע טור אורח חיים בישוב נסמי, ובקולופון הוא כתב, כי נסמי ליד צ'וראן.
בקולופון כתוב:
ותהי השלמת מלאכת ה' יום ה' כ' לחודש אדר ראשון שנת והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ ליצירה, ושנת בקכ"ט לשטרות ( תקע"ח-1818), @44במאתא אלנסמי דעל בריכתא דמיא דילה מותבה, והיא סמוכה למדינת צ'וראן@55 ת"ו ותוב"ב. ספרא חלשא ומסכינא... אהרון בן כא"א משה נע"ג בן יוסף נע"ג בן שלום נע"ג (תוספת מעל המילים: הידוע אללוי אלסרי)...
בכתב יד של דיואן השירים משנת תקפ"ד-1824 מוזכרים אירועים היסטוריים הקשורים בישובים ד'מאר, קעטבה וצ'וראן (כת"י אילת 275).
יש האומרים כי סמוך לעלייה הגדולה לארץ, ואולי אף קודם, לא חיו יהודים בישוב צ'וראן, אלא בכפר הסמוך: נסמי, שם חיו חמש עשרה משפחות בערך: חסן, שער, עונה, נגאר, מליחי, צנעאני, משרקי, הארון, מוסא, לוי, אבהר הלוי, גביר, וטהירי. ואולם ממקורות שונים משמע, שאף בישוב צ'וראן חיו יהודים.
מרי עואץ' בן שלום צ'וראני מחכמי הישוב חרף אלהיגה שבנפת חוגריה במאה הי"ט-כ', מוצאו מצ'וראן, וכן יהודים נוספים מחוגריה מוצאם מצ'וראן.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אלמנה כבת ארבעים עד חמישים שנה, ממשפחת חסן. במקרה זה כתוב ברשימת המחנה ד'וראן (אלחדא), משמע, שמדובר במחוז ד'מאר ולא במחוז תעיז.
יוצאי הישוב צ'וראן ונפת אנס התיישבו לאחר העלייה הגדולה במושב עזריאל שבשרון.