עַרַאם

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עראם עשרים ושלוש משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סאלם עואץ' ריאל, בנו יחיא ומשפחתו שש ריאל, מרי סעיד מעוצ'ה שש ריאל, אחיו יצחק ריאל, סאלם בן יוסף ריאל, בנו חיים, מרי סאלם בן עמראן, סלימאן בן עמראן והארון בנו, יעקוב בן עמראן שש ריאל, בנו יחיא ריאל ורבע, יחיא יצחק שלוש ריאל, מסעוד בן סעיד שש ריאל, מרי מסעוד בנו ריאל, הארון בן מסעוד ריאל, אחיו סאלם שש ריאל, סלימאן בן מסעוד שש ריאל, אחיו סעיד שלוש ריאל, עמר בן מסעוד ריאל ורבע, מרי סאלם בן דאוד ריאל, עמראן בנו, עמראן מעוצ'ה שלוש ריאל, בניו עמראן ויחיא שלוש ריאל, יוסף בן סעיד שלוש ריאל, והנשים: מסעודה בת יחיא ריאל ורבע, חביבה בת סאלם ובתה מסעודה שלוש ריאל.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי סאלם עואץ', מרי סעיד מעוצ'ה, מרי סאלם בן עמראן, מרי מסעוד בן מסעוד ומרי סאלם בן דאוד.

בשנת תרפ"ה-1925 נחלקו יהודי עראם בעניין מקום התפילה, ומרי יחיא יצחק הלוי ומרי עמרם קורח, הרבנים הראשיים, פסקו בדבר ביום י"ד באלול תרפ"ה. לא ידוע בודאות האם מדובר בישוב זה או בכפר שבנפת ענס. עיין ערך הבא.

מרי אברהם מעודד (מעוצ'ה) שהיה רב הקהילה בכ'מיר, נולד בעראם בשנת תר"ן-1890.

בשנת תש"א-1941 שלחו מכתב מרי יחיא גמדאני ור' סעיד נחום מעמראן, אל מרי סאלם בן סעיד עת'ארי, בעניין גירושי שתי נשים מבעל אחד. חתום ר' מסעוד בן מסעוד אשרף מעראם, ביום שלישי כ"ג באייר. כיון שמוזכרים החכמים מהישובים עמראן, חמדה, ומעת'אר, הנמצאים מצפון לצנעא, על כן מסתבר כי הישוב עראם המוזכר במעשה בית דין, נמצא אף הוא מצפון לצנעא.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 8 יהודים: 5 זכרים, 3 נקבות, 3 נשואים, אלמנה אחת וארבעה יתומים. גיל העולים: ילד אחד, 4 נערים, אחד מעל שלושים, ושניים מעל ארבעים שנה. אחד התפרנס מרפדות והשני מבניין וחקלאות.

שם המשפחות: חדאד, מסעוד, עראמי, רכ'יץ, ושם המשפחה הקודם של הנשים: חסן, יהודה, יחיא, ירימי וסאלם.

יתכן והכפר עראם המוזכר ברשימת העולים שייך לאזור אחר, כלקמן.