מוּצְ'מַאר
הידיעות הקדומות שבידי על חיי יהודים בכפר הן מהמאה הט"ז. בשנת שס"ב-1602 העתיק הסופר ר' מימון בן משה מוסאיי את מדרש הגדול לחומש ויקרא. בכתב היד קפ"ה דפים.
בקולופון כתוב:
שלים בסייעתא דשמיא יום שלישי דהוא תשעת עסר יומין בירח אדר שנת אתתקי"ג שנין לשטרי (שס"ב- 1602) במאתא אלמצ'מאר מן גבול חראשד על עינא דמיא אלכרוין מותבא. ספרא חלשא מימון בן משה בן סעדיה בן מעודד אלמוסאיי.
בנו ר' שלום מוסאיי היה סופר אף הוא, והעתיק בשנת ת"ט-1649 סידור תפילה.
בקולופון כתוב:
ספרא חלשא ומסכינא שלום בן מימון אלמוסאיי ט"ו (ה') ימחול לי על כל מה ששגיתי וטעיתי ונסתר מעיני כדכת' שגיאות מי ימ"נ (יבין מנסתרות נקני). ותהי השלמתו במעלי בשבא דהוא עסרין ותרין יומין לירח תמוז שנת אתתק"ס שנין לשטרי (ת"ט-1649) במאתא אלמצ'מאר דעל עינא דמיא אלכרוין מותבה. לחיין אריכין ושני נפישתא.
בשנת שכ"א-1561 העתיק הסופר ר' שלמה בן משה מוסאיי את מדרש הגדול בגבל חראז, וישנה סבירות גדולה, כי מדובר בכפר מוצ'מאר, שכן שם המשפחה זהה, שני הסופרים העתיקו את מדרש הגדול, והכפר מצ'מאר נמצא בנפת הרי חראז.*
בידינו נותר רק דף הקולופון. שם כתוב:
ספרא חלשא קלא ומסכינא שלמה בן משה אלמוסאיי שצ"א (שמרו צורו אמן) דכתב יתיה לנפשיה ולכל אחוהי. יהא סימן טוב עלוהי ועל אחוהי. וכאן אלפראג' מן נסכת הד'א אלמדרש יום אלרבוע אלד'י הוא (ונסתיימה כתיבת מדרש זה ביום רביעי שהוא) יום תמני עשר פי ירח אדר שלשנת אתתע"ב שנין לשטרי (שכ"א-1561), גבל חראז מן חגרת (סביב) בית עאמר תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל ויקיים עלי מקרא שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומפי זרעך וכו' אמן.
בשנת תי"ח-1658 העתיק הסופר ר' שמואל בן סעדיה את ספר ההפטריות. נכתב במימון ר' יצחק בן ישועה אלכלפי. בכתב היד פ"ז דפים.
בקולופון כתוב:
נשלמה... בחד בשבא... תשעה... תשרי אתתקס"ט ליצירת עולם (צ"ל. לשטרות, תי"ח-1657) במאתא אלמצ'מאר... ספרא... שמואל בן סעדיה... ונכתבה על שם... יצחק בן ישועה אלכלפי.
בשנת בק"א-תק"ן-1790 נכתבה כתובה בנשואי אברהם עזירי ומרים עזירי. חתומים על הכתובה, כנראה, מנהיגי הקהילה: ר' שלמה בן מרי יצחק הלוי ור' משה בן אברהם.
בשנת תרי"ט-1859 סייר בתימן ר' יעקוב ספיר, והוא כתב בספרו, כי הקהילה היהודית במקום מנתה שלושים וחמשה בתי אב, רב הקהילה היה מרי יוסף בן יהושע, אשר התפרנס מסנדלרות, ואשתו סייעה בידו בעיבוד עורות. נשיא הקהילה היה ר' לוי חמדי, אשר התפרנס ממכירת בשמים בשוק של הגויים.
בשנה זו העתיק במוצ'מאר הסופר ר' אברהם בן שלום נקאש את שלוש המגילות, פעמיים. שיר השירים, רות וקהלת עם תרגום ורש"י. פעם אחת במימון ר' אברהם בן אברהם עד'אקי.
בקולופון כתוב:
זה ספר שלוש מגילות עם התרגום ועם פירוש רש"י זצוק"ל. נעתקה לתשוקת החבר הטוב הדומה לעץ רטוב... מהר"ר אברהם בן אב' אלעד'אקי הי"ו... על ידי העוסק במלאכת שמים. ספרא חלשא ומסכינא עפר רגליהון דחכימיא וספריא שמי אברהם בן שלום אלמכונה אלנקאש יצ"ו. נשלמה ביום כ"ב לחודש שבט כי פקד ה' את עמו לתת ל"ל לפ"ג (תרי"ח-1858).
בשנים תרמ"ח-תרנ"ב (1888-1892) חי ופעל בכפר מוצ'מאר מרי דוד בן מסעוד הלוי חמדי, אשר חיבר את הספר מים שאובים. הוא נדד בתימן כ"ו שנים, והתפרנס מלימוד תורה לתשב"ר. את ספרו נאלץ למכור לאהרון חאסר (מתורגם בארץ: חסיד) מכוחלאן, לאחר ששהה בביתו שמונה חדשים לצורך לימוד ילדים, ולא היה בידו לשלם כסף עבור שהייתו. הספרים שנמכרו: ימין משה (שחיטה), מים שאובים, בינה לעתים ורכב אלהים לר"י ונה.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא סלימאן ובנו ולד, דאוד הארון ובניו, סאלם לוי, עמראן בוסי, יהודה עמר, סאלם מוסי' מעלם ובניו, סלימאן סעד ובניו סלימאן ושמואל וכן סאלם הארון סלמי.
בתקופה זו שמש בהנהגה מרי תנעמי בן שלום תנעמי, אשר נפטר סמוך לעלייה. אחיו או בן משפחתו, מרי שלום בן שלום תנעמי שמש רב הישוב גרואח, ליד מוצ'מאר, ובהמשך שמש רב ראשי לנפת חראז, הכולל את הישובים: מנאכ'ה, מוצ'מאר, בית שארעה ועוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה עשרים משפחות בערך: ד'מארי, עוזרי, בוסי, מעלם, זקן, חגבי, סלמי, תנעמי, לוי, עמר, יצחק הלוי, ועוד.
סמוך לעלייה שלחה התאחדות התימנים בישראל סיוע כספי לעניי העיר מנאכ'ה ומוצ'מאר. על האישור חתמו גבאי הצדקה של מנאכ'ה מרי חיים ימיני ומרי שלום עוזרי. האישור מחדשים ניסן ואייר שנת תש"ח (1948).