גַאהִלִיַיה אזור בנפת המדאן, מצפון מערב לצנעא - מרכז תימן*
באזור גאהלייה היו כשבעה-שמונה כפרים, והידוע ביניהם הוא הכפר מלאחא שהיה מיושב ביהודים בלבד. שם הכפר ידוע לי לראשונה מתחילת המאה הי"ז. בשנת שפ"ח-1628 נלחמו הטורקים בצבא האימאם, מלחמה שהתרחשה במקום גם בשנת תרס"ד-1904.
בשנת תכ"ג-1663 העתיק הסופר ר' זכריה בן סעדיה מעלם סידור תפילה, במימון ר' והב בן יחיא מסייד. בכתב היד רכ"ו דפים. הסידור חסר בתחילתו, ומנוקד בניקוד עליון כמקובל בתימן בתקופה זו.
בקולופון כתוב:
שלים. בסייעתא דשמיא בתרין בשבא דהוא תרין יומין לירח ניסן שנת אתתקע"ד שנין לשטרי (תכ"ג-1663), במאתא אלגאהלייה דעל בירא דמיא צאבחה תחרוב ותצדי וירושלם תתבני אכי"ר. ונכתב על שם החבר הטוב הדומה לעץ רטוב גם ה' יתן לו הטוב והב בן יחיא אלמסייד, אלהים יזכיהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו דכתיב לא ימוש... וכתב ידי אני הצעיר זכריא בן סעדיה אלמעלם, אלהים יזכינו לכתוב עד אין קץ, אמן וכן יהי רצון.
בשנת תנ"ה-1695 נמכר בגאהלייה כתב יד של ספר שופטים מתוך משנה תורה לרמב"ם, אשר נכתב במאה הי"ד. המוכר הוא יחיא בן סלימאן אלאשרח, והקונה הוא יוסף בן והב חאזי (כת"י ס"פ סוטרו 133/2-34632).
בשנים תקט"ז ותק"כ (1756, 1760) העתיק הסופר ר' יחיא בן שלום בן שלמה ימני שני סידורי תפילה, בראשון כתוב שכתב היד הועתק בגאהלייה, ובשני כתוב כי הועתק בישוב "אלחא מן מעאזיב אלגאהלייה". הוא גלה ממקום למקום על רקע כלכלי, כנראה.
בקולופון של כתב היד הראשון כתוב:
נשלם זה החפץ יום שני, חמישי לחודש ניסן שנת בס"ז (תקט"ז -1756) במאתא אלגאהלייה דעל בירין דמיין נבעין תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל אכי"ר. ספרא חלשא ומסכינא יחיא בן אבא שלום בן שלמה בן יוסף, אלוהים ימחול לי על כל מה ששגיתי... לפי שכתבתי אותו ואני גולה ממקום למקום, הרחמן ב"ה יראינו פני משיחנו אמן כן יהי רצון.
כתב היד נמכר פחות מחודש לאחר מכן בישוב עקבאת, ועל שטר המכירה חתומים שלושה, כנראה דיינים: מרי שלמה בן יוסף הלוי, מרי דוד בן משה הלוי ומרי סעיד בן שלמה הלוי.
בסוף כתב היד השני משנת תק"כ-1760 מצורפת כתובה אשר נכתבה בישוב אלחא שבאזור גאהלייה. החתן הוא דוד בן דוד המכונה קנזי, והכלה היא חביבה בת יחיא מדעי. הכתובה מכ"ב באדר בקע"ד-תרכ"ג-1863.
עפ"י המסורת, רוב יהודי אלגאהלייה כונו בכתובות "מדעי", על שם כפר מוצאם מכפר מדע, באזור ת'לא, שממערב לצנעא. יהודי הכפר גלו בזמן גלות מוזע, והכפר נחרב, ולאחר הגלות התפזרו היהודים בישובים שונים.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יוסף בן סעיד יצחק חאזי חמש ריאל, יוסף עזירי שלוש ריאל, סאלם סעיד שלוש ריאל, סעיד יצחק ארבע ריאל, לוי בן יחיא שמעון, סלימאן בן יחיא סעיד ארבע ריאל, יחיא יוסף, שלמה לוי שלוש ריאל, יחיא סעיד ארבע ריאל, יצחק עואץ' ויחיא בנו שלוש ריאל, סעיד סאלם, סעיד בן סעיד יצחק חאזי, אברהם סעיד יצחק חאזי, סעיד צברי שלוש ריאל, דאוד סעיד ריאל והגב' סלאמה בת מנצור שתי ריאל.
רב הקהילה בתקופה זו: מרי יוסף בן סעיד חאזי.
בעבר היו בכפר כארבעים משפחות ושני בתי כנסת גדולים. במחצית הראשונה של המאה העשרים קטנה הקהילה, עקב הרעב הכבד של שנת תרס"ה-1905 והעלייה לארץ ישראל. בכפר נותרו ט"ז משפחות. רוב הבתים היו רקים או שערבים נכנסו להתגורר בהם. שם המשפחות: סעיד, עואץ', יוסף, יהודה ועוד.
בפסק דין העוסק בגט מוזכר מרי סעיד הלוי "צאחב (תושב) אלגאהלייה". בדיון עסק מרי יחיא יצחק הלוי, ולפי זה, מרי סעיד חי בתחילת המאה העשרים.