שמן, יוסף בן מרי שלום*

מרי יוסף בן מרי שלום שמן נולד בצנעא בשנת תרנ"ח (1898). אביו מרי שלום בן שלום שמן שימש סגן ראש הישיבה הכללית בצנעא. התייתם מאביו בגיל שבע שנים, בשנת תרס"ה (1905) בעת הרעב הכבד - "חוזת אלנפר".

למד תורה אצל אביו ואצל מרי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי לצנעא. התפרנס מכתיבת ספרי סת"ם. גדל בתורה, ושימש מרי בית כנסת אלחג'אג'י בצנעא, ובהמשך שימש מרי בכניס אלריעאני. עסק רבות בפעילות ציבורית ובחינוך ילדי ישראל. היה נעים הליכות וירא שמים. עסק רבות בהברחת יתומים יהודים ובהצלתם מידי המוסלמים, ואף סייע בידם לעלות לארץ ישראל. מכתבים רבים הקשורים בפעילות מסוכנת זו פרסם חיים צדוק בספרו מן המיצר.

הוא נחשב מגדולי החכמים בדור האחרון.

הוא היה חבר בועד הרבנים בצנעא, אשר העביר את כספי הסיוע לעניים, ששלחה התאחדות התימנים בישראל ליישובים רבים בתימן עד העלייה ממש. פעילות זו נמשכה מספר שנים וחברי הועד הנוספים היו: ר' משה בן מרי יחיא יצחק הלוי - הרב הראשי, מרי יוסף בן שלום קורח ור' שלום בן שמואל חמדי. הם מוזכרים במסמכים רבים שפרסם זכריה גלוסקא בספרו "למען יהודי תימן".

עלה לארץ בעלייה הגדולה בשנת תש"ט (1949), והיה ממייסדי המושב תעוז שבפרוזדור ירושלים, שם שימש מרי המושב. לאחר שעזבו רוב יוצאי צנעא את המושב עבר להתגורר בהרצליה, שם שימש רב העיר עד לפטירתו.

הוא חתום על הספר "אמונת ה'" בשנת תרצ"ד (1934), הבא לצדד בקבלה כנגד הספר "מלחמות ה'" שחיבר מרי יחיא קאפח. עמו חתומים י"ב חכמים.

הוא חיבר את הקונטרס @44"חיי היהודים"@55, קונטרס בן שלושים עמודים ובו תיאור חיי היהודים בצנעא בתקופתו. בחיבור מוזכרת שנת תרפ"ט (1929), וכנראה, חיבר את הספר בשנת תרצ"ד (1934). החיבור נכתב עפ"י בקשת שלושה צעירים שעלו לא"י מספר שנים קודם לכן, ובשנים תרצ"ג-תרצ"ה (1933-1935) ניסו להביא לידיעת המוסדות בארץ את המצב הקשה של יהודי תימן. "הצעירים" הם ישראל ישעיהו - יו"ר הכנסת לשעבר ושר בממשלת ישראל, מר מאיר לוי - בנו של הרב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי ויחיאל חבשוש.

החיבור מחולק לארבעה פרקים: הפרק הראשון מותח ביקורת על צורת חינוך הילדים בתימן, והוא מבקש סיוע כספי כדי שאפשר יהיה להעסיק מורים שעיסוקם אך ורק בלימוד ילדים ולא כמקובל בתימן, שנאלצו להתעסק בעיסוקים נוספים תוך כדי הלימוד. הפרק השני עוסק במצב הכלכלי הקשה בתימן עקב בצורת גשמים ורעב, מכת ארבה ועוד. הפרק השלישי עוסק בשלוש גזירות קשות שנחתו על יהודי תימן לאחר מלחמת העולם הראשונה: גזירת איסלום יתומים יהודים, גזירת המקמצים - איסוף צואה מהמחראות והרחקת הנבילות מהעיר, וגזירת איסור העלייה לארץ ישראל.

הפרק הרביעי מתאר את אירועי שנות תרפ"ה-תרפ"ט (1925-1929), שנות המלחמה בין האימאם יחיא לבין הבריטים בתימן, והשפעתם הקשה על יהודי תימן. הוא מזכיר בקונטרס, כי הושלך לכלא ע"י מוסלמי קנאי עם ארץ לאחר ששמע את דברו בעניין לוט ואברהם אבינו. לאחר מסע שכנועים ושוחד ניצל מן העלילה אך נפסק דינו למלקות. בעזרת שוחד כוסה בסתר במעיל עור כדי שלא יינזק מן המלקות.

הקונטרס הודפס בחלקו ע"י י"ל נחום, בכתב העת ידע עם, ובספר יהדות תימן - פרקי מחקר ועיון.

מצאתי כתב יד אשר העתיק בצנעא בשנת תרפ"ט (1929) (כת"י ירושלים). כה"י הוא הספר צידה לדרך, שחיבר מרי יחיא אלצ'אהרי במאה הט"ז. בכה"י צ"ג דפים, ובהם הפירוש לתורה על חומשים בראשית ושמות.

בקולופון כתוב:

"אני הצעיר באלפי. והדל במשפחתי בתחילת העתקתי לספר היקר הזה שחיבר הרה"ג מ"ו יחיא אלצ'אהרי זל"ה מתוך ספר שלפי הנראה שהייתה העתקתו בזמן מאוחר לאחר זמן הרבה כמאה וחמישים שנה או יותר. ונזדמן לי ספר ישן וחסרו בו כמה דפין, ולפי הנראה שנעתק לזמן הרב המחבר או קרוב לו... והספר שהתחלתי להעתיק ממנו נמצא בו שכתב החידושים ההם בלי הבדל ובלי זכרון מבטן מי יצאו הדברים הם... ותהי השלמתו יום ראשון תשיעי לחודש שבט שנת אלפיים ומאתיים וארבעים לשטרות שהיא שנת ה' אלפים ותרפ"ט ליצירה (1929), אני הצעיר עפר רגלי החכמים, ספרא חלשא ומסכינא יוסף בן לא"א כמוה"ר שלום שמן יצ"ו, צנעא בירת תימן".

נפטר בהרצליה בי"ב בניסן תשכ"א (1961), ונקבר בירושלים.