יעבץ, יעקב בן סעדיה
מרי יעקב בן סעדיה יעבץ נולד בצעדה במחצית הראשונה של המאה הי"ט, להערכתי בשנת תק"צ (1830) בערך. הוא שימש רב ראשי וראב"ד לכל אזור צעדה, שבצפון הרחוק של תימן והסביבה, והוא אביו של מרי זכריה יעבץ ששימש ראב"ד אחריו (ע"ע קודם). ידוע כי חיבר בקשות ושירים, וכן התכתב עם חכמי העיר צנעא, ובראשם ראב"ד מרי שלמה קארה ומרי חיים קורח. נותרו מספר פסקי דין שכתב, וכן כתב יד העוסק בשירים והלכה - הלכות ציצית ושו"ת עם חכמי צנעא, בידיים פרטיות. עפ"י דברי נינו, מרי עובדיה יעבץ, רב של קרית עקרון, רוב החומר הלך לאיבוד, חלקו נקבר בבית הקברות היהודי סמוך לעלייה הגדולה לארץ, וחלקו נעלם בארץ. הוא שילב בספרו אפיקי מים ובחוברת אפיקים שרידים מתורתו של מרי יעקב יעבץ. לשרידים אלו קרא "שפתי ישנים - ע"ש דובב שפתי ישנים". שיר אחד פרסם רצון הלוי.
נפטר בצעדה, כנראה, לקראת סוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים.