All

מרי שלום בן יוסף צארום הוא אחיו של ראש הקהילה התימנית בירושלים, ראב"ד מרי יחיא בן יוסף צארום. יש להעריך, כי נולד סביב שנת תר"ג (1843), שנה בה נולד אחיו בצנעא. הוא ומשפחתו עלו לא"י בשנת אעלה בתמ"ר (1882), עם קבוצה של מאות יהודים מצנעא ומרכז תימן והתיישבו בירושלים.

מרי שלמה בן דוד צארום היה מחכמי צנעא בתחילת המאה העשרים. נולד במחצית השנייה של המאה הי"ט בצנעא.

ביום שלישי, ט"ו בשבט שנת תר"ע (1910), שלחו חכמי צנעא תשובה ליהודי תימן בירושלים, בעניין המנהג לאפות מצות ביום טוב של פסח כפי שנהגו בתימן, בעוד שבקרב מנהג ספרד לא נהגו לאפות ביום טוב עצמו. על התשובה חתמו חכמי צנעא וחברי בי"ד: מרי חיים קורח, מרי אהרן כהן, מרי יחיא קאפח, מרי אברהם בדיחי, מרי אברהם יעקב עמראני, מרי יחיא בן משה יצחק הלוי ומרי יחיא בן שלום אביץ'. בהמשך כתוב:

ר' יחיא בן שלמה צבאחי היה ממנהיגי הקהילה היהודית בישוב אלחאז, מצפון מערב לצנעא, בסוף המאה הי"ט. הוא חתום על כתובה בשנת תרמ"ב (1882), אחרי חתימת ר' שלום בן יוסף חובארה, בחתונת אברהם טוילי ומרים חאזי. יתכן והוא חתום בתור עד בלבד.

מרי יחיא בן סעיד צבארה היה מגדולי החסידים במאה הי"ט-כ' בישוב ג'בל אלטרף, כנראה, במחוז אנס, ליד הערים מעבר ורצאבה, מדרום לצנעא.

הוא התפרסם בזכות מרי אברהם בן משה ערוסי שכתב עליו, כי היה נפח במקצועו, והתפרסם כאחד החסידים הגדולים ביותר בתחום של צדקה וגמילות חסדים בכל האזור. הוא בנה במיוחד בית על אם הדרך כדי שהעוברים והשבים יכנסו לביתו, יאכלו וישתו בלי תמורה, והכל לשם שמים כאברהם אבינו. תקופות ארוכות שהו בביתו, ואת חסרי המקצוע שבעניים דאג ללמד תורה ומקצוע, ובמיוחד דאג לחולים, ליתומים ולאלמנות. כיבד מאוד תלמידי חכמים, היה מלין אותם בביתו, לומד איתם תורה ואף העניק להם מתנה בצאתם.